לא טבעי להיות עם אותה אחת שנים רבות
מה שקורה אצל זוגות רבים הוא שהזוגיות ה"רומנטית" משתנה ומקבלת צורה של מפעל משפחתי. בין ילדים לאזיקים
טוב נו, אתם מעדיפים להגיד "בזכות הילדים שלהם". בסדר. נניח. אני טוען שזה לא טבעי להיות עם אותה בת זוג במשך שנים רבות. מה שקורה אצל הרבה זוגות, ואל תתחילו בבקשה לשאול אותי על סטטיסטיקות, מה שקורה הוא שהזוגיות ה"רומנטית" הופכת צורה ומקבלת פנים של מפעל משפחתי. המשפחה היא אויבת הזוגיות מספר אחת. הילדים במיוחד. אבל מה שקורה בפועל הוא שדווקא הילדים שבגללם (טוב נו, בזכותם) הזוגיות דועכת, דווקא הם הדבק המאלץ אותנו להישאר בתוכה. ואיך אומר גיא זהר? "מבולבלים? גם אנחנו".
מיציתם. ההתאהבות היא בת חלוף
הטבע של זוגיות אומר כזה דבר - תהיו יחד כל עוד טוב לכם. כן, אתם תשרדו כמה משברים, כן, אתם תחזרו זה אל זו מחוזקים. אבל בשלב מסויים תיפרדו. תיפרדו, כי לא תמצאו סיבה לחיות עם בן או בת הזוג. מיציתם.
ההתאהבות היא בת חלוף, יש לה אורך חיים מסויים, למי יותר ולמי פחות. מה עשה אלוהים? הוא היה חכם. הוא אמר בואו ונראה איך נגרום להם להיתקע יחד כל חייהם... מה אפשר לעשות? כן! נכניס אותם למצב של מפעל. יהיו להם ילדים, הם ייאלצו לעבוד יותר קשה על מנת להגן עליהם, להאכיל אותם ולטפח אותם. במצב הזה אם הזוגיות תיעלם, ייאלצו הילדים את הזוג להישאר יחד. או כמו שאומרת האמא הפולנייה: "אני כבר אנוח בקבר".
שטויות, תגידו, אצלנו זה לא קורה. אנחנו זוג אוהב ויש לנו ארבעה ילדים. אנחנו עדיין מאוהבים כבתחילה.
אז קודם כל, בגלל שאני לא מישהו קיצוני אני מסכים שיש יוצאים מן הכלל, למרות שאני לא אוהב שקרנים.
בנוסף, יש את המכחישים. הם יתנהגו כאילו כל מה שכתבתי כאן זה שטויות במיץ ואף יזמינו אותכם לקחת אותם כדוגמה לכך שאני טועה. המכחישים מאוהבים ברעיון. מה שמביא אותי לעוד משהו: להתאהב ברעיון זה דבר שאינו חולף במהרה. בניגוד להתאהבות כימית בין גבר לאשה, התאהבות ברעיון איננה מביאה ילדים, כך שיש לה אורך חיים גדול יותר.
אז למה אנשים מתחתנים עדיין? למה זו עדיין השיטה הרווחת בעולם? למרות שאומרים שאחד מתוך שלושה זוגות מתגרש בימים אלו, רבים מאלו שהתגרשו, בפרט הצעירים, ימצא את עצמו מתחתן שוב באחד הימים ומכניס את עצמו לאותו המצב. למה? כי הם שוב מתאהבים ושוב משתבשת עליהם דעתם. שוב ילד, שוב חיתולים ושוב לצאת ולפרנס.
אלוהים היה חכם. הוא חשב על האפשרות שיהיו כאלו שיתחמקו מהברית הקדושה של הנישואים. אבל הוא גם בנה מנגנון כזה שיפיל אותם שוב באותה המלכודת.
אני לא אומר שמי שנשוי המון שנים בהכרח רע לו. יכולים להיות לו אפילו חיים נהדרים. ביטחון, אהבה (כן, היא נשארת לעתים לנצח), משפחה ושאר ירקות. אבל הטבע שלנו הוא אחר. הטבע אומר לנו ללכת כשאנחנו לא רוצים להיות במקום מסויים, ובהקשר זה – בתוך זוגיות שחוקה וחסרת ברק.
בואו נהיה מינה צמח לרגע
הייתי רוצה לערוך ניסיון חביב. הייתי רוצה שבתגובות שאקבל לטור הזה יכתוב כל אחד בן כמה הוא והאם הוא נשוי ומה דעתו על הדברים, האם הוא מסכים או לא. בואו נהיה מינה צמח לרגע ואולי נקבל תשובה ברורה.
אני מהמר שמי שנשוי עד עשר שנים יגיד שאני מדבר שטויות, מי שנשוי בין עשר ל-20 שנה יוכל להזדהות ומי שנשוי מעל 20 שנה שוב יגיד שאני מדבר שטויות, כי זו השכבה שפחדה כל חייה להתעמת עם הדברים ועכשיו כבר מאוחר מדי. אז נישאר יחד, בשביל הנכדים...
הדברים האלה מביאים אותי לחשוב שאולי אנחנו מתחתנים מהר מדי. יותר מדי אנשים מתחתנים. בשביל מה אתם מתחתנים? כי זה מקובל? כי כל החברים כבר התחתנו? כי אתם רוצים ילדים? הרצל אמר להרים ידיים? זה הכל מזימה של ערוץ יחסים!
אל תתחתנו כל כך מהר. ואם בכל זאת החלטתם להתחתן, קחו בחשבון שהילדים והמשפחה שתיצרו מצד אחד יהרגו לכם את הזוגיות אבל מצד שני ידביקו אתכם בדבק מגע.
להתחתן זו החלטה מפחידה, ולבודדים שעושים זאת באופן מפוכח זו גם החלטה אמיצה ביותר, אחת ההחלטות האמיצות שעושים בחיים. אז אם אתם חושבים להתחתן, עצרו רגע ושאלו למה. אם אתם רוצים להביא ילד, עצרו שוב ושאלו למה. קחו בחשבון שאתם מחשקים את עצמכם לבן הזוג, ולעתים הילד הוא המפתח שינעל אתכם למאסר עולם בכלא הזוגיות האינסופית של הנישואים. אפילו שהילד הזה הוא מתוק ויפה ומריח כמו גן עדן משמפו של תינוקות וכשהוא מחייך אתם נמסים. וכשהוא אומר בפעם הראשונה "אבא יש לי קקי" הלב שלכם מפרפר. וכשהוא בוכה מכאבים אתם בוכים איתו.
טוב נו, אולי לא הייתי צריך לכתוב את כל זה. לכו, תתחתנו ותעשו ילדים. ילדים קטנים עם מבט משתומם וחיוך דובדבן. ילדים מתרפקים. ילדים שישמרו עליכם יחד הרבה יותר זמן מכפי שאתם הייתם שומרים על עצמכם.
חייב לזוז. אני הולך לעשות עכשיו עוד ילד...
לפנייה לכתב/ת 
