כבר לא חרדים?

צלמים לא מעטים נמשכים לנושא הייחודי והמסקרן של חיי החרדים, אבל מנחם כהנא הצליח לחדור עמוק יותר. כהנא החל לצלם את החברה החרדית ב-1995, לאחר שבאחד מטיוליו באזור ירושלים הגיע למעיין וראה חרדים טובלים בו. המחזה הלא שגרתי עורר בו סקרנות ותהייה על חייהם הלא גלויים של החרדים.

במיכל גניזה בירושלים (כל התמונות צולמו ע"י מנחם כהנא)

במהלך השנים, ככל שהעמיק כהנא בנושא, כך נפרשה היריעה בפניו: חדרים, בתי מדרש, בתי כנסת, טקסים שונים ומשונים כמו פדיון הבן ופטר חמור, עליות לרגל לקברי צדיקים, חתונות, בריתות, לוויות, הפגנות, חגים וכמובן חיי שגרה של חולין שבהם מצא - כצלם – זוויות חדשות מעניינות.

בטקס פדיון פטר חמור

"לראשונה התוודעתי אל עולם הצילום דרך אחי הבכור מאיר. עם המצלמה הראשונה, שקיבלתי מאחד מדודי, נולדה גם האהבה לצילום, למעבדה, לנייר הצילום ולטכנולוגיה המנציחה את הרגע האחד שכולנו נכספים אליו ונחשפים לו", אומר כהנא.

מתוך טקס פדיון הבן

"למעשה, המפגש הראשון שלי כצלם עיתונות עם העולם החרדי היה ב-1985, בעת הפגנה בשכונת 'מאה שערים' בירושלים. החיבור האישי שלי לנושא מתחיל בתמונות סבא וסבתא החרדים השמורות באלבום המשפחתי וממשיך בבית-הכנסת השכונתי, ברבני הישיבה שבה למדתי ובניגוני חג ושבת בצעירותי".

ליד קברו של נחמן באומן, אוקראינה

"כיום", מוסיף כהנא, "אורח חיי חילוני. איני מזדהה עם התוכן הרוחני והמעשי של העולם החרדי, אך אני מרגיש בו נוח ועדיין נהנה מההווי, מהמראות ומהנעימות".

על הרי ירושלים

על השאלה איך התאפשר לו להיכנס לתוך אותם עולמות שבדרך כלל מסוגרים בפני הציבור, השיב: "החרדים, בניגוד לדעה הרווחת, הם מסבירי פנים ומניחים לי לצלם בקהילותיהם ובחצרותיהם. הקושי האמיתי הוא למצוא את הסיטואציה הנכונה, הזמן המתאים והאור המושלם – רצוי שעת זריחה או שקיעה. אני מחפש נואשות מצבים בלתי אפשריים או בלתי מוכרים".

בים המלח

"חרדים- מנחם כהנא, צילומים", אוצר: אלכס ליבק. מוזיאון ארץ-ישראל- תל-אביב, 1.2.09