גדי סוקניק: אם הצנזורה מסייעת למבצע - זה שווה

המחלוקת בין הצנזורה לכלי התקשורת באה לידי ביטוי בכל מלחמה ובכל מבצע צבאי. המאבק הנצחי הגיע השבוע לשיא כששוטרים התעמתו עם צלמי עיתונות, שהגיעו לתעד חיילים פצועים במרכז הרפואי בתל השומר. האירועים הובילו לאישפוזם של צלמים מ"ידיעות אחרונות" ומערוץ 10. המשטרה מכחישה כי הפעילה אלימות.

גורמים רבים בתקשורת מתלוננים כי מדיניות הצנזורה ודובר צה"ל בנוגע למבצע "עופרת יצוקה" קשוחה מדי, ולא פעם יוצרת יותר נזק מאשר תועלת. למרות זאת, בשני הצדדים מסכימים כי חל שיפור ביחסים מאז מלחמת לבנון השנייה, וכי המידע מוגש כיום לציבור בצורה יותר אחראית.  

דוברת צה"ל לשעבר, תא"ל (מיל') רות ירון, מצדיקה את ההתנהלות הנוכחית. "מדיניות שאומרת לא לראיין את החיילים הפצועים היא לגיטימית, גם אם התקשורת לא

אוהבת אותה", היא אומרת ל-ynet. "מדיניות כזו, שהיתה נהוגה גם בעבר, יכולה לנבוע משלל סיבות. אפשר להתווכח אם היא נכונה או לא נכון, אבל בהחלט מצער שזה מידרדר להרמת ידיים".

ירון מדגישה את עמדת הצנזורה, לפיה ההוראות נועדו למנוע חשיפת פרטים מבצעיים בזמן הלחימה. "בסך הכול אנחנו בימים הראשונים למבצע הקרקעי, וצריך גם איזה אורך רוח. דוברים לא מתפרסים בזמן אמת מסיבות מבצעיות - אף אחד לא עושה דווקא".

איפוק בזמן מלחמה

הטענה העיקרית שמושמעת כלפי הצנזורה ודובר צה"ל היא שאי-חשיפת מידע לעתים מזיקה יותר מהחשיפה עצמה. "שמועות הן אכן דבר הרסני, בטח ובטח בזמן מלחמה. הן פוגעות באמון הציבור בממשלה ובדוברים וזה איום גדול", מסבירה ירון. "מצד שני, אם אתה נגרר להגיב על כל שמועה, אתה נותן לה לגיטימציה".  

עיתונאים משקיפים מישראל על עזה, היום (צילום: AP)

לדבריה, "יש הסכמה בחברה הישראלית שמשפחות הפצועים וההרוגים קודמות לכל, והן לא צריכות לשמוע על ילדיהם דרך התקשורת. בעבר קרו מקרים כאלו ואף אחד לא רוצה לחזור לכך. צריך לשאוף לצמצם את פרק הזמן בין הרגע שבו מתרחש האירוע ועד שדופקים על דלת המשפחות ומדווחים בתקשורת. אבל עד אז - התקשורת צריכה לגלות איפוק".

ירון טוענת כי הלקחים של מלחמת לבנון השנייה נלמדו היטב ודובר צה"ל נוקט היום מדיניות יותר נכונה ויותר מאוזנת. "במלחמה ההיא הפתיחות התקשורתית גבלה בפריצוּת. היו יותר מידי דוברים במדים, וכמעט כל ערב התקיימו מסיבות עיתונאים של אלוף כזה או אחר. נוכחות ודיווחים של כתבים ממש סיכנו את הכוחות ונתנו מידע יקר ערך לאויב. תודה לאל, אנחנו לא רואים את זה עכשיו".

"החיילים קודמים לכל"

עוד מוקדם לקבוע מסקנות, אך נראה כי מערכת הביטחון לא הייתה היחידה שהפיקה לקחים מהמלחמה לפני שנתיים וחצי, אלא גם כלי התקשורת. גדי סוקניק, שהגיש את המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 בזמן המלחמה הקודמת - וכיום מככב בסרטוני פיקוד העורף - סבור כי גם עין לא מקצועית יכולה להבחין בהבדלים.

"הלקחים של המלחמה מורגשים בכל משפט שמדווח מהשטח. הכול נאמר בשיא הזהירות", אומר סוקניק ל-ynet. "הסיקור התקשורתי היום הרבה פחות מתלהם לעומת הסיקור בלבנון. להיפך, אני רואה ריסון וטוב שכך. אפשר להמתין טיפה לפני שזורקים כל אינפורמציה לאוויר".  

התקשורת הבינה את המסר. חיילים בעזה (צילום: מתן חכימי , דובר צה"ל)

לדבריו, "התקשורת הבינה שבסופו של דבר אנחנו מדינה קטנה ושחיילים בשטח הם צרכני תקשורת לכל דבר. הם הקוראים, הם הצופים. זאת מדינה דמוקרטית, אפשר למתוח ביקורת על כל דבר, אבל אני לא חושב שצריך ללוות את החיילים לקרב בקריאות ייאוש".

סוקניק מדגיש כי על אף המחסור במידע נגיש לכלי התקשורת, הצופים בסופו של דבר הם המרוויחים הגדולים. "הרחיקו את התקשורת מחזית הלחימה, אין כתבים בשטח, אין חומרים דרמטיים ויש מחסור בתמונות. בלבנון יצאתי לשטח וצילמתי את המלחמה מגבעה סמוכה. ראיתי בעין איך הדברים מתרחשים. אני מרחם על השדרנים שצריכים למרוח שעות שלמות על כלום. הם חוזרים על עצמם בלופים.

"בהחלט חסרות לי תמונות מהצד העזתי", מוסיף סוקניק. "אולם מעבר לרצון שלי להיות מעורב בכל פרט ולראות הכול בזמן אמת, אני לא נפגע כצופה. אם זה המחיר שצריך לשלם כדי שהמבצע יעבור באופן יותר חלק, שהעורף

יתפקד טוב יותר ושחיילים פחות ייפגעו - אז אני בעד. ברור שאם יתברר שנעשות שגיאות קשות ומוסתרות מאיתנו כל מיני קטסטרופות, אז אשנה את דעתי. אבל כל עוד לא הוכח אחרת, חיי חיילנו קודמים לכל".

תא"ל (מיל') מירי רגב, ששירתה בעבר גם כדוברת צה"ל וגם כצנזורית הראשית, מסכימה עם הדברים. "היום כלי התקשורת הרבה יותר אחראים ומצנזרים את עצמם. אני זוכרת איך התווכחתי עם עורכים וכתבים על דיווח נפילת טילים ועל תנועה של הכוחות. הם לא הבינו למה אני מתערבת בכלל, והיום זה ברור לכולם שיש דברים שלא אומרים בשידור".