סאדיק וטוב לו
רפאל סאדיק מוציא אלבום משובח, שכמו קודמיו משחזר את תור הזהב של מוזיקת הסול, כאילו לא היו ביטים אלקטרוניים מעולם. גיא חג'ג' עצם עיניים ונהנה מכל רגע
האם זו ציפור? האם זה מטוס? לא, זו מכונת זמן וממנה מגיח רפאל סאדיק, האוסטין פאוורס של מוזיקת ה-Soul. הוא שוגר משנות השישים העליזות היישר אל ההווה ועדיין לא ממש מבין מה זה כל הביטים האלקטרוניים האלה.
השנתיים האחרונות היו נהדרות לסול המתחדש. החל בשיאים של הכוהנת הגדולה איימי ויינהאוס, דרך שרשרת זמרות צעירות ונטולות שם משפחה ועד לקאמבק המרשים של אל גרין. אבל נדמה שאף אחד לא משחזר את תור הזהב של הסול כמו רפאל סאדיק. הוא אמנם צעיר יחסית, אך האלבומים שלו נשמעים כאילו הוקלטו בשנת הולדתו, 1966.
סאדיק. האוסטין פאוורס של מוזיקת הסול (צילום: Norman Seeff)
מהעטיפה המוקפדת והעיבודים המדויקים, דרך מבנה השירים ועד לשיטות ההקלטה, סאדיק משחזר בדייקנות של ארכיאולוג את אלבומי הסול הקלאסי האהובים עליו, בלי לעדכן את הצליל לימינו או לערבב אותו עם ז'אנרים עכשוויים. אפילו אורך האלבום, מספר השירים בו ונושאי השירים (אהבה, אהבה ומעשה האהבה) נשארים נאמנים לרוח התקופה המשוחזרת. כמו ב"פורסט גאמפ", אנחנו יודעים שזה שיחזור, אבל נדמה כאילו סאדיק באמת היה שם ותקליטיו שכנו בזמן אמת בין תקליטים של מארווין וארית'ה.
כמו סטיבי וונדר, גיבורו ואחד האורחים באלבום החדש, סאדיק החל לנגן בגיל צעיר. כיום הוא מנגן ברוב הכלים באלבומים שלו, אותם הוא גם מפיק מוזיקלית בכישרון. גם העובדה שהאל הטוב חנן אותו בקול נפלא לא מזיקה בדרך ליצירת תעתיק הסול המושלם.
"Sure Hope You Mean It" הפותח זורק את המאזין מיד לצלילים המתוקים של הטמפטיישנז, "Sometimes" ו-"Staying In Love" יזכירו אפילו לסמוקי רובינסון עצמו, שיזכה לחיים ארוכים, איך לעשות את זה נכון, ו-"Hundred Yard Dash" מראה ל-"Mercy" של דאפי מאיפה באמת משתין הגרוב השחור.
"Oh Girl" בגירסתו המקורית (יש גם גירסה די מיותרת עם ג'יי-זי) הוא כבר תענוג שקשה לתאר. שיר מושלם כמו שכבר לא עושים. קולות הרקע, כלי המיתר, גיטרת הקצב ובעיקר הלחן הנפלא – הכול נלקח במכונת הזמן הסאדיקית מענקי המוזיקה השחורה של פעם והונח על הסרט המגנטי בימינו אנו. ללקק את האצבעות.
השאלה המנקרת בירכתי התודעה היא: בשביל מה זה טוב, בעצם? האם בשנת 2009 אנחנו באמת צריכים אלבום שמשחזר אחד לאחד את מה שכבר שמענו לפני 40 שנה? האם האלבום הזה מוצלח או מוצדק יותר מאוסף מיטב להיטי Motown?
מסתבר שכן. למרות נפילות בודדות, זהו אלבום הסול האולטימטיבי של השנה. מוזיקאים רבים מעידים כי הם לא מסוגלים לשמוע את האלבומים שלהם, אבל סאדיק הוא אמן שיקליט רק מוזיקה שהוא היה רוצה לשמוע בבית. ואני מצדיק את סאדיק: גם אני רוצה לשמוע את מה שהוא עושה אצלי בבית. במקרים הנדירים בהם מגיע אלבום כמו זה של סאדיק, אני מניח את כל השאלות בצד, עוצם את העיניים ונהנה מכל רגע.
רפאל סאדיק - "The Way I See It" סוני/NMC
סאדיק. אלבום הסול האולטימטיבי
עטיפת אלבום
מומלצים
