גורם ברשות המים: לא משתלם לייבא מטורקיה

הרעיון של ייבוא מים מטורקיה עולה בשנים האחרונות כמעט בכל פעם שמדברים על משבר המים שפוקד את ישראל. הוא שב ועלה לאחרונה כפיתרון חלופי להקמת מתקני ההתפלה שמתכננת ישראל. ברשות המים אמרו כי הם מעוניינים לקבל מידע בנושא, אך בשיחה עם ynet הודו כי עמדתם לא השתנתה: יבוא מים, הם אומרים, פשוט אינו ישים וכדאי.

במכתב ששלח לאחרונה מנכ"ל החברה להגנת הטבע, גרשון פלג לרשות המים, הוא טען כי ישראל משליכה את יהבה על מתקני ההתפלה שיקומו בשנים הקרובות, אך מתעלמת מהמחיר הסביבתי הגדול הכרוך בהם. פלג טען שמתקני התפלה צורכים חשמל רב, מזהמים את הים וגוזלים שטח חופי שאין לישראל בשפע - היבטים שלכולם יש גם תג מחיר כלכלי, וכשלוקחים זאת בחשבון, יבוא המים מטורקיה הוא חלופה יישימה וכדאית.

"הבאת מים מטורקיה בכלי שיט איננה כרוכה בהקמת מפעלים לאורך החוף, צריכת האנרגיה, זיהום האוויר והים בטלים בשישים לעומת מתקני ההתפלה. כמו כן, גמישות התפעול של המערכת לאורך שנים גדולה בהרבה והיא זמינה לאספקה תוך כשנה מהיום", כתב פלג.

בתגובה כתב ראש רשות המים, פרופ' אורי שני, מכתב לפלג, ואמר לו כי בכוונת הרשות לפרסם בקרוב קול קורא בינלאומי לקבלת מידע לטכנולוגיות זמינות לייבוא מים ולחלופות נוספות - כמו התפלה על גבי ספינות בים, או התפלה במתקנים קטנים וניידים כפיתרון לטווח קצר.

ואולם, גורמים ברשות המים ששוחחו עם ynet בנושא, הבהירו כי חלופת יבוא המים מטורקיה נבחנה בעבר ונבחנת מעת לעת - ולפי שעה נמצאה כבלתי מתאימה ובלתי כלכלית עבור ישראל.

לטורקים יש יותר מדי

200 מיליוני מ"ק מים - כמו כמות שני מתקני התפלה - זורמים מדי שנה משפך נהר מנווגאט בטורקיה לים התיכון, משום שלטורקים יש יותר מדי. לפני כ-20 שנה הם החלו לבנות מתקני איגום והטענה למכליות בקיבולת של 250 אלף טון, כדי למכור את המים למדינות האזור המתייבשות. התשתית מוכנה, אך מבחינת ישראל עיקר הבעיה נותרה יכולת הובלת המים, פריקתם בישראל והעברתם למערכת המים המקומית. 

בעבודה שנעשתה ב-2001 הוערך מחיר ייבוא מ"ק מים מטורקיה בכ-30 סנט, לעומת כ-75 סנט שעולה להתפיל אותה כמות של מים. ואולם, חלופה זו לא קודמה למרות החלטת ממשלה ולחצי הטורקים שראו באי קידומה כהבעת אי אמון בידידות בין המדינות.

הסיבה העיקרית לוויתור על המים הטורקיים הייתה אותה סיבה שבגללה לא הוקמו בשנים שלאחר מכן מתקני התפלה בישראל: רצף שנים גשומות שמילא את המאגרים ויצר אצל מקבלי ההחלטות ומזרימי התקציבים תחושה של שאננות.

אך לאחר השנים הגשומות באו שנים שחונות - ארבע רצופות ליתר דיוק - שהחזירו את מאגרי המים של ישראל אל מתחת לקווים האדומים. המציאות האקלימית היבשה של המזרח התיכון חייבה החלטה על יצירת מקור מים זמין, אמין ועצמאי, והקמת מתקני ההתפלה הפכה לחלופה המועדפת לבעיית המים של ישראל.

רשות המים: אין שינוי בעמדה

גורם ברשות אמר כי מכתבו של שני לפלג היה תגובה בנושא ספציפי, אך עמדת הרשות בנושא נותרה בעינה. "הנושאים האלו נבחנים כל הזמן. השינויים אדירים והם תלויים במחירי הדלק, בשמישות אוניות ובצורך להקים נמל פריקה למים - משום שנמלי ישראל מיועדים לפריקת מכולות בלבד.

הגורם אמר כי יש גם צורך גם בהקמת מאגר מים גדול שבו תיבדק איכות המים לפני שיזרימו אותם לרשת הארצית ולצרכנים. "מדובר בפעילות הנדסית לא קטנה שהיא מעבר להובלה עצמה ...לא ניתן לבצע דבר באופן מיידי", אמר הגורם.

נושא נוסף שהדגישו ברשות הוא נושא העצמאות והשליטה של ישראל על מקורות המים שלה. נושא זה מקבל משנה תוקף נוכח ההתבטאויות של ראש ממשלת טורקיה על רקע הלחימה בעזה. הגורם אמר כי בירושלים סבורים שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיות תלויה בנושא המים במדינה שכנה - הגם שהיא ידידה אמיצה. התרחיש של "סגירת ברזים" בשעת משבר הוא כזה שבירושלים לא מוכנים לקבל, אמר הגורם.