מאושרים לאשר

הממתיקים המלאכותיים המבוססים על סוכרלוז משווקים תחת שמות מסחריים שונים בעולם. מוצרים אלה אינם מכילים סוכרלוז טהור בלבד, אלא תערובת של סוכרלוז עם דקסטרוז (גלוקוז). לעומת הסוכרלוז, לדקסטרוז יש תרומה קלורית, אך מאחר שכמותו בממתיק קטנה יחסית, מתקבל ממתיק דל שיש בו פחות מארבע קלוריות לשקית ממתיק, ולכן הוא נחשב דיאטתי. עם זאת, חברות מזון שונות נוהגות להכניס סוכרלוז נקי כממתיק מלאכותי במקום הסוכר.

בישראל הממתיק המבוסס על סוכרלוז נקרא בשמות מסחריים אחרים: "סוכרלייט" ו"סוכרה־דיאט". על־פי פרסומי חברת גורי, המשווקת את מוצרי ”סוכרה־דיאט”, קטגוריית הממתיקים על בסיס סוכרלוז בארץ מהווה שליש משוק הממתיקים, וגדלה בשנה שעברה ב־36%.

הסוכרלוז מאושר לשימוש על־ידי משרד הבריאות הישראלי (הוא מסומן כתוסף 955־E), כך שהיצרנים והמשווקים, הן של הממתיק עצמו והן של המזונות והמשקאות שבהם הוא נמצא, אינם עוברים על החוק.

לדברי ליאור לוי, מנכ”ל חברת ביסקול, יצרנית הסוכרלייט: ”ביסקול אינה יכולה להגיב על המחקרים עצמם, שכן אנו עוסקים בממתיקים שולחניים ולא ביצור חומרי גלם. הסוכרלוז אושר על ידי ה־ FDA, השוק האירופי המשותף ומשרד הבריאות הישראלי, ורק לאחר שזכה לשלושת האישורים הנ”ל, ביסקול הוציאה לשוק את הסוכרלייט”.

חברת למפדוס, יצרנית הסוכרה־דיאט, העדיפה שלא להגיב לכתבה, ובמקום זאת הופנינו לחברת ארכים, יבואנית הסוכרלוז לישראל המיועד לשימוש תעשייתי.

לא טבעי, כן בטוח

רן רות, מנכ”ל חברת ארכים, המייבאת את הסוכרלוז מחברת טייט אנד לייל, העביר את בקשת התגובה לטייט אנד לייל, והחברה הודפת את הטענות

רוון אדמס, מנכ"ל יחסים משותפים בטייט אנד לייל, מתעצבן כשמוזכר הספר ”הונאה מתוקה”. ”הספר הזה, ובעיקר הפרק על הסוכרלוז, כולל האשמות בלתי מבוססות שרבות מהן מבוססות על פרשנות מדעית מוטעית”, הוא טוען. ”המחבר, שהוא אוסטיאופת ולא רופא, אינו מוסמך בתחום הערכות בטיחות וסיכונים של תוספי מזון. בניגוד לנאמר, הסוכרלוז עבר הערכת בטיחות והמידע נסקר על־ידי מדענים מוסמכים, בהם טוקסיקולוגים וקלינאים מסוכנויות פיקוח המייצגים יותר מ־80 מדינות בעולם. הם הגיעו למסקנה שהסוכרלוז בטוח לצריכה על־ידי כלל האוכלוסייה, ללא דרישות לאזהרה כלשהי או הצהרות מידע.

כיצד אתם מגיבים על הטענה שלפיה הסוכרלוז התגלה במקרה, במהלך ניסוי שנועד לפתח קוטל חרקים חדש?

”הסוכרלוז התגלה ב־1976 כתוצאה מפרויקט מחקר משותף על ממתיקים שנערך על־ידי טייט אנד לייל וקולג’ קווין אליזבט בלונדון. המדענים, שחיפשו שימושים חדשים לסוכר, גילו שעל־ידי שינוי מבנה הסוכר בדרך מסוימת, אפשר לייצר תחליף סוכר מתוק מאוד, הסוכרלוז”.

מחברי הספר טוענים שהסוכרלוז אינו באמת מוצר ”טבעי” כפי שטוען הקמפיין של ספלנדה: ”עשוי מסוכר, אז יש לו טעם של סוכר”.

”מעולם לא טענו שהסוכרלוז הוא טבעי. הסוכרלוז הוא ממתיק נטול קלוריות העשוי מסוכר. למרות זאת, הוא אינו מזוהה כפחמימה, ולכן אינו מתפרק או עובר מטבוליזם לאנרגיה בדרך זו, אלא פשוט מופרש החוצה.

כאשר 11%־27% מהחומר נספגים, קשה קצת לטעון שכל החומר מופרש ו”בקושי נספג”.

מידע הבטיחות מראה בבירור שאצל בני אדם הספיגה היא 15% בממוצע. עם זאת, הרוב לא נספג ומופרש ללא שינוי.

המחברים טוענים גם שהשינויים הכימיים במבנה הסוכרלוז הופכים אותו לאורגנוכלורין, וככזה, לבעל פוטנציאל בריאותי מסוכן.

”אין שום סיבה לדאגה בקשר לבטיחות הסוכרלוז בשל נוכחות הכלורין. חשוב לציין שתרכובות המכילות כלורין נמצאות באופן טבעי במזונות ובמשקאות רבים. הסוכרלוז בטוח. כל רשות רגולטורית ששקלה את השימוש בו, הגיעה לאותה מסקנה שאפשר להשתמש בו בביטחון כרכיב במזון.

מה בנוגע לטענות שמספר מחקרי הבטיחות בבני האדם זעום, ושרוב המידע שהוצג כדי להצדיק את אישור הסוכרלוז מבוסס למעשה על מחקרים שלא פורסמו ושלא הוצגו לבחינת הציבור?

”זה אינו נכון. יותר מ־170 מחקרים בוצעו כדי להעריך את בטיחות הסוכרלוז”.

המחקרים ארוכי הטווח על חיות הצביעו על נזקים בריאותיים שונים.

”איננו מודעים למחקרים כאלה, אך מה שברור הוא שרשויות הפיקוח ב־80 מדינות הכריזו שהן מרוצות מבטיחות הסוכרלוז ואישרו אותו כמרכיב מזון”.