כשלא מתכוונים להכאיב, זה פחות כואב
מתנדבים למחקר קיבלו מטלה כואבת, פעם מהבוחן ופעם באקראי. הם דיווחו כי כאשר חשבו שהמטלה הכואבת באה מהבוחן, היא הכאיבה להם יותר. האם "בלי כוונה" באמת מקל?
על חלק מהשאלות ענו לאחרונה חוקרים מאוניברסיטת הארווארד, שגילו כי תחושת הכאב שלנו תלויה, לפחות בחלקה, בכוונה שאנו מייחסים לגורם הכאב. קורט גריי, סטודנט לדוקטורט, ערך מחקר יוצא-דופן צד בצד עם דניאל ווגנר, פרופסור לפסיכולוגיה. המשתתפים במחקר, ארבעים ושמונה מתנדבים בריאים, חשבו שעליהם לבצע מטלות מסוימות במסגרת המחקר, כגון סידור צבעים. אחת מהמטלות הייתה 'מטלת הכאב', שבמהלכה ניתן למתנדבים שוק חשמלי קצר אך כואב. המתנדבים האמינו כי הבוחן, היושב בחדר הסמוך, יכול לבחור את המטלה אותה ידרשו לעשות, והמידע הועבר אליהם דרך מסך מחשב, עם 'טוויסט' קטן – מדי פעם היה המחשב יכול לשנות את בחירת הבוחן, ולתת למתנדב את מטלת הכאב, במקום המטלה שבחר הבוחן.
עוד ב"הידען": שיטה חדשה לצפייה בתאים
המתנדבים שקיבלו את מטלת הכאב מתוך בחירת הבוחן, דירגו את מכות החשמל ככואבות משמעותית יותר ממכות החשמל שקיבלו כאשר המחשב שינה את בחירת הבוחן. יתירה מכך, אלו שקיבלו את מכות החשמל שלא מתוך כוונה, הסתגלו אליהן מהר יותר ודירגו אותן ככואבות פחות ופחות. לעומתם, אלו שקיבלו את מכות החשמל מתוך כוונת הבוחן, המשיכו לחוש את מלוא הכאב בכל פעם ופעם. התשובה, לפיכך, היא שאנו אכן חשים כאב רב יותר, כאשר הוא נגרם לנו בכוונה תחילה. היטיב לנסח זאת גריי עצמו, כשאמר כי, "השוו בין סטירה מידידה, כאשר היא מנסה להציל אותנו מיתוש, לעומת אותה סטירה מאהובה שנזרקה. מהראשונה אנו שוכחים בין-רגע, בעוד שהשנייה עוקצת את לחיינו לשארית הלילה".
גריי מציע כי מנגנון זה חשוב מבחינה אבולוציונית, מכיוון שככל שאנו סובלים יותר, כך נרצה יותר לעצור הכל ולטפל במקור הכאב. "אם (מקור הכאב) הוא בפגיעה בשוגג, רוב הסיכויים הם שזה מקרה אחד בלבד, ואין צורך לעשות שום דבר לגביו. לעומת זאת, אם מדובר בפגיעה מכוונת, הרי שיתכן שהיא רק הראשונה מני רבות, ולכן כדאי לשים לב אליה ולעשות משהו בנידון. זה הגיוני שהגוף והמוח שלנו יגבירו את תחושת הכאב, כאשר אנו יודעים שהכאב יכול לאותת על איומים להישרדותנו".
עוד ב"הידען": גם רופאים נלחצים במלחמה
המחקר עשוי להסביר גם מדוע העינוי משמש ככלי יעיל כל-כך להשגת וידויים (אמיתיים או כוזבים). לא זאת בלבד שטכניקות העינויים מייסרות בפני עצמן, אלא שגם כוונת הזדון שמאחוריהן מוסיפה לכאבו של הקורבן. מהצד השני, במידה והקורבן מאמין שאירועים אלימים אינם מכוונים, הם עשויים לכאוב פחות. עובדה זו עשויה לספק הסבר חלקי לעובדה שנשים רבות הנמצאות במערכת-יחסים אלימה אינן מוכנות לעזוב את בן-זוגן לחיים. כאשר הן מצדיקות בפני עצמן שהשותף המכה לא התכוון באמת לפגוע בהן, הן עשויות להפחית בכך את תחושת הכאב, וכתוצאה מכך ישאפו פחות לצאת ממערכת היחסים הקשה.
לפנייה לכתב/ת 
