נחוץ מהלך צבאי שובר קיפאון

המהלכים המדיניים בזירות השונות להשיג הפסקת אש יציבה נכשלו בינתיים. שתי יוזמות עומדות על הפרק: החלטת מועצת הביטחון מהלילה ומאמצי מצרים בשיתוף עם צרפת להגיע עם חמאס וישראל להבנות שיביאו להפסקת אש משני הצדדים.

החלטת מועצת הביטחון היא למעשה לא יותר מהצהרה שנועדה להפיס את דעתם של שרי החוץ הערבים ולהראות שארה"ב ומדינות אירופה מוכנים להקל את הלחץ המופעל עליהם ברחוב הערבי. כשמעיינים בנוסח ההחלטה, אין בו פירוט של שום צעד ממשי שיקדם את דרישות ישראל להפסקת אש יציבה וארוכת טווח. לכן, תידרש כנראה החלטה נוספת של מועצת הביטחון בעוד כמה ימים.

לא לתלות תקוות שווא בהחלטת מועצת הביטחון (צילום: AP)

גם יוזמת התיווך המצרית-צרפתית, שנועדה לגרום להפסקת אש מיידית על-ידי ישראל וחמאס, תקועה, משום שחמאס דחה אותה והיא עדיין לא הבשילה למשהו שצריך לבחון ברצינות.

המצרים פועלים להשיג הסדר שישרת את האינטרסים שלהם ולא את האינטרסים של ישראל. הם רוצים שני דברים: האחד - שחמאס וישראל יפסיקו את האש כדי שלחץ האחים המוסלמים והרחוב המצרי יפחת על ממשלו של הנשיא מובארק. הדבר השני הוא להשיג הסדר שיפתח את מעבר רפיח בתנאים הנוחים למצרים, כלומר שתהיה בו שליטה מעורבת של חמאס, משקיפים אירופים ונציגים של אבו מאזן. מה שיקבע את היותה של רצועת עזה חלק מהרשות הפלסטינית וימנע סיפוחה דה-פקטו למצרים.

הבעיה העיקרית היא שאין בהחלטת מועצת הביטחון ובהצעת התיווך המצרי שום פתרון מעשי ויעיל לבעיית ההברחות וההתעצמות העתידית של חמאס דרך מנהרות ציר פילדלפי והברחות נשק ואמצעי לחימה מסיני. לכן, אין במאמצים המדיניים שום מענה לשתי תביעותיה הבסיסיות והעיקריות של ישראל:

1. התחייבות חמאס לא לירות לשטח ישראל ולפגע בה. 
2. הסדר יעיל להפסקת הברחות בציר פילדלפי.
   

נוסף לכך - אין ביוזמה המצרית ובהחלטת מועצת הביטחון התייחסות לתביעת ישראל לשחרור החייל החטוף גלעד שליט. ישראל לא יכולה כרגע להיענות לאף אחת מהיוזמות המדיניות, בעיקר בגלל היעדר הסדר לבעיית ציר פילדלפי. את הפסקת הירי והפיגועים היוצאים מרצועת עזה אפשר להשיג כנראה באמצעות ההרתעה שנוצרה במבצע "עופרת יצוקה".

במצב הנוכחי, חמאס מתחיל להתאושש ולתקוף את כוחות צה"ל הממוקמים בקווים סטטיים פחות או יותר, בתוך שטח הרצועה. זו אחת הסיבות שצה"ל ספג אתמול שלוש אבידות ועוד מספר פצועים. המשך השהייה בעמדות הסטטיות יגרום בהכרח לעליית מספר הניסיונות של אנשי חמאס לפגוע באנשינו ובאורח בלתי נמנע יהיו גם יותר אבידות בצידנו.

כדי למנוע זאת וכדי ללחוץ על מצרים והגורמים הבינלאומיים האחרים, צריכה ישראל להגביר את הלחץ הצבאי בתוך הרצועה באמצעות התקדמות של כוחות צה"ל ותקיפה בלתי פוסקת שיחייבו את חמאס להתגונן ולהסתתר במקום לצאת ולתקוף את כוחות צה"ל. פעולות התקפיות של צה"ל יחייבו גם את הגורמים הבינלאומיים ואת מצרים להחיש את מאמציהם ולהסכים להסדר יעיל של חסימת ציר פילדלפי.

ישראל תצטרך כנראה גם להבהיר למצרים שאם לא יסכימו לנקוט בפעולה מעשית לחסימת ציר פילדלפי, ולקבל סיוע בינלאומי לכך, ישראל תיאלץ לעשות זאת בעצמה באמצעות פעולה צבאית לאורך הציר.

המצרים כרגע אינם מסכימים לאף אחד מהאמצעים האלה ורק דורשים להגדיל את מספר יחידות הצבא והמשטרה שהם רשאים להחזיק לאורך הגבול עם ישראל לכל אורכו - דבר שישראל מהססת להסכים לו, בגלל ההשלכות ארוכות הטווח של מהלך כזה.

כאמור, מצב זה מחייב את ישראל לנקוט במהלך צבאי שאינו בהכרח כיבוש הרצועה, אבל ישבור את הקפאון שהשתרר בשטח ובמגעים הבינלאומיים. זו תמונת המצב שמונחת הבוקר בפני הקבינט הביטחוני. השרים יצטרכו לקבל החלטה קשה מפני שהרחבת הפעולה תהיה כרוכה במחיר מצידנו, הן באבידות והן בביקורת ואולי בידוד בינלאומיים.