הכל דיבורים

צל"ש לדובר צה"ל / חיים ברוידא

מאז החלה המערכה בעזה, אפשר לרשום לצה"ל ניצחון אחד בולט מבלי להתייחס לתורת הלחימה ולהישגים בשדה הקרב. דממת האלחוט המוחלטת כמעט שגזר על עצמו קודם כל הרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי מול אמצעי התקשורת, מקרינה אולי אפילו תחת פקודה גם על שרשרת הפיקוד של צה"ל. מבלי שנדע, הדבר משדר חוסן בתוכנו ומשפיע גם על אוייבינו.

היכולת של צה"ל במערכה הנוכחית לשלוט על "הברברת" שהייתה מנת חלקנו במלחמת לבנון השנייה, היא אחד הלקחים המרכזיים שהפיק צה"ל. שתיקה ברוב המקרים מייצרת עוצמה. 

במלחמת לבנון שמענו כמעט מדי שעה עגולה דעות, פרשנויות וביקורות "מקצין בכיר" שישב בבונקר הפיקוד מול הפלזמה או משדה הקרב. הנזק היה קריטי. מידע דלף ללא הרף והחיזבאללה ידע כמעט בכל נקודת זמן מהי רמת המוטיבציה של חיילי צה"ל, שלא לדבר על יעדי תקיפה עתידיים.

התופעה נעלמה כלא היתה במערכה הנוכחית. האיומים וההשתלחויות שמשגר חסן נסראללה מתוך הבונקר בלבנון, מעידים יותר מכל על מצוקה גוברת ועל רפיון. זאת להבדיל מהנאומים המדודים שלו במלחמת לבנון. כולנו ביקשנו לשמוע אותו אז והענקנו חשיבות יתרה לפרשנויות אודותיו, שהגיעו עד לכדי בחינת שפת גופו.

הסברה היא ערך עליון בהעברת מסרים לציבור ולעולם. אך הסברה היא מקצוע. לא כל אחד ניחן בכושר דיבור והבעה הנדרשים ממסביר. תא"ל אבי בניהו, דובר צה"ל הנוכחי, מכיר היטב את עולם התקשורת. הוא יציר כפיה. הוא הבלם שנדרש לעמוד בימים אלה ברמת לחצים כמעט בלתי אנושית מצד כל אמצעי התקשורת, מהארץ ומהעולם, לשבור את שתיקתו של הרמטכ"ל ולאפשר יותר גישה אל מידע צבאי.

ככל שנמשכת המערכה, יידרש בניהו להציב על לשון המאזניים את השיקול הלאומי מול השיקול החברי של עמיתיו העיתונאים. משימה לא קלה. בחמאס ובמדינות העולם הערבי בודקים אותנו מכל פינה. משפט אחד שייאמר היום, יכול לאבד משמעות ביום המחרת. במלחמה הפסיכולוגית הזו, הדממה של אנשי הצבא לפחות לעת עתה היא חלק מקו הסברה מנצח.

חיים ברוידא, עיתונאי

תאוות שליטה שגורמת נזק / איתי לנדסברג

מה מסתיר דובר צה"ל ב"עופרת יצוקה"? מדוע לוחמים ומפקדים לא מתראיינים? מדוע רק הוא עצמו מופיע? האם כדי לשלוט במסרים שהוא עצמו כתב לעצמו בעצמו? מדוע אין לכתבים ישראלים אישור כניסה לאזורי הלחימה? מדוע אי אפשר כמעט לראיין אפילו חיילים פצועים? או חיילים באימונים? מדוע צה"ל סגר את עצמו לחלוטין לכל נגישות למידע ולכל פרסום? מלחמה בטרור המאיים על מליון אזרחי ישראל ובעולם מצטיירת תמונה אחרת. מעוותת.

דובר צה"ל במבצע בעזה רואה עצמו כנראה כעורך הראשי של כל כלי התקשורת בישראל ובעולם. הוא, כך חושב כנראה תא"ל אבי בניהו, יוכל לשלוט בכל מידע שייצא מאזור הקרבות ובכל דברי המשתתפים, המעורבים והבלתי מעורבים בקרבות.

אבל דובר צה"ל טועה. טועה בהבנת עולם התקשורת של העידן הפתוח וטועה בהבנת הנזק שהוא עצמו גורם לצה"ל ולמדינת ישראל. המידע ייצא. כך או אחרת התמונות והקולות מגיעים מעזה לכל העולם, ואלו תמונות קשות. ילדים הרוגים, משפחות קבורות תחת הריסות ואוכלוסייה סובלת.

גם הקולות של הפלסטינים החוזרים שוב ושוב על האמירה שצה"ל נלחם בהם ולא בחמאס, חוזרים ונשמעים בכל העולם. רק דובר צה"ל חושב שהוא משתיק את הקולות האלה. אבל למעשה, בכך שאינו מאפשר לתקשורת לצלם את שדה הקרב ולהראות לעולם עם מה מתמודדים חיילי צה"ל בשטח – הוא עצמו מביא על ישראל נזק תדמיתי ולחצים בינלאומיים להפסקת המבצע.

האיזון הנדרש בקרב הנכחי הוא איזון של עובדות ותמונות אמיתיות משטח הלחימה. אי אפשר להסתפק באמירות בסגנון "ששת הימים" של קצין בכיר אנונימי, שמכריז כי פגענו קשות בחמאס או "מחקנו להם גדודים שלמים". בעידן המודרני אם לא רואים את הפגיעה הצבאית בחמאס ובתשתית הטרור שלו, נותרים רק מראות הפצועים האזרחיים בבתי החולים – וזו התדמית שמצטיירת לישראל ולצה"ל בעולם.

דובר צה"ל לא שולט במידע, הוא פשוט מצנזר אותו מתוך ראיית עולם שגויה. אך בעידן המודרני אי אפשר עוד לעצור מידע או להקפיא אותו. אפשר רק להתמודד איתו. ואת זה צה"ל, באמצעות דוברו, לא עושה. כי התמודדות מתבצעת על ידי יוזמות של העברת מידע ושיתוף פעולה ומתן חופש לעיתונאים. גם במלחמה.

אילו היה מאפשר לצוותי צילום להיכנס לשטח הלחימה ולהראות בזמן אמת את הביצורים, את המטענים הממולכדים בבתי הספר, את העמדות ומחסני הנשק תחת המסגדים והבתים הפרטיים, את מצבורי התחמושת ואת המנהרות העמוסות טילים, היה יכול צה"ל להסביר לעולם עם מה הוא מתמודד ומה מאיים יום יום על אוכלוסיית הדרום.

אילו נתן דובר צה"ל לצלם את תוצאות הקרבות בזמן אמת, ניתן היה להראות את הכוחות החמושים הפגועים של חמאס ולא רק את האזרחים הפגועים. הצילומים הסטריליים של חיל האוויר אינם מבהירים מה היא המטרה שנפגעה ומה היה יכול להיות הנזק שלה.

אבל דובר צה"ל פתח במתקפה על התקשורת הישראלית ואינו מבדיל בין מכת ההדלפות של מלחמת לבנון השנייה לבין תפקידו כדובר. הפה של צה"ל אמור לספק מידע לציבור ההורים, המשפחות והלוחמים בסדיר ובמילואים ולא לסתום לכולם את הפה.

הפה של צה"ל אמור להגיב לפרסומים שונים של הצד הפלסטיני ושל מקורות מידע זרים באמצעות אמירת האמת ובעיקר בחשיפתה. לא בצנזור מוחלט של כל תמונה, קול או אמירה נגדית.

הנזק שנגרם כיום לישראל בשל מדיניות דובר צה"ל הוא לא רק במישור התדמיתי והתקשורתי. הוא עלול להפוך לנזק מבצעי כאשר אומות העולם יחליטו שמראות הפגיעה באזרחים הן עיקר המלחמה ומטרתה, וכשבתי משפט בינלאומיים יחליטו להעמיד את קציני צה"ל לדין בשל מעשים המכונים "פשעי מלחמה".

אז תיאלץ ישראל לעצור מבצע מוצדק על הגנת אזרחיה, בשל מדיניות תקשורתית חסרת אחריות.

איתי לנדסברג, עורך מבט שני בערוץ 1

• למגיבים: סמנו תחילה אם אתם בעד מדיניותו של דובר צה"ל או נגדה