אני מתפללת רק כשאני במצוקה. זה בסדר?
שאלה:
מהי מטרת התפילה? אני מוצאת את עצמי יותר מתפללת בימים בהם אני צריכה עזרה מאשר בימים שבהם אני מרגישה חזקה. האם יש בזה טעם לפגם? האם זה נכון להתפלל רק מתוך תקווה שהתפילה תעזור? (מיכל, מרכז)
תשובה:
שלום מיכל.
את מתארת מציאות שכיחה מאוד וטבעית מאוד. האדם פונה ל"גורמי חוץ" כאשר הוא זקוק להם, אך כאשר טוב לו, באופן טבעי הוא אינו שם לב אליהם. ניקח לדוגמא תינוק - כאשר הוא רעב וכד' הוא יודע למצוא את הוריו, וכאשר אין לו שום צורך אז הוא איננו מחפש אותם מעצמו.
אולם הצורך שיש לתינוק בהוריו מאפשר נקודות מפגש איכותיות יותר מאשר מילויו, וכך גם בינינו לבין הקב"ה.
כאשר אנו מתייחסים לתפילה, אנו מוצאים שתי נקודות מבט שנראות שונות, אך הן קשורות אחת לשניה:
התפילה כאמצעי לבקשת בקשות - כאשר חז"ל מתייחסים לעקרות של האמהות הם אומרים: "הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים". פירושו של דבר הוא שיש צורך בשלב ראשון לעורר את האדם לתפילה. החוסר שחש האדם מעורר אותו לפנות ולבקש.
התפילה כבקשת בקשות איננה מהווה כספומט בטוח לתשובה חיובית, אולם היא מאפשרת לאדם לכוון את דבריו, לסדר אותם ולעמוד איתם מול הקב"ה. להגדיר את הבקשה ולהעמיד אותו במבחן ערכי. לאחר שהאדם לומד לבקש, ולחשוב על הבקשה לפני שהוא מבקש, אז הוא עובר לשלב הבא...
התפילה כשיחה וכהתעלות - התפילה מהווה נקודה של עצירה לאדם במהלך יומו. עצירה זו באה לאפשר לו להתייחד עם בוראו ולחדד את העיקר מול הטפל. להזכיר ולחדש אצל האדם את הצדדים הרוחניים שיוכלו ללוות אותו במהלך פעולתו בעולם העשייה.
(משיב: הרב חנוך חיימוביץ')
