היא מאפשרת לי לחלום, לטוס הכי גבוה שניתן
תחושה של להיות מחובר עם חבל ביטחון ברור, שמאפשר את הגישה לחלל הכי מרוחק. היא טובה בלטוות את החלומות שלה לתוך שלי. היא באה בהפתעה ונשארה בהפתעה. מלאו לנו שנה
היא יותר משנה, היא כל הזמן שבעולם, היא באה מהעבר הרחוק, עד כדי גלגולים מוקדמים, היא נוכחת לגמרי בהווה, היא התכלית המוחלטת וההוויה. היא הביאה איתה את השינוי והשקט ואת הזמן שחולף, היא יושבת עליו בניחותא, על הזמן, כמו על שטיח קסמים שלוקח אותנו מאז ועד עכשיו.
היא באה בהפתעה ונשארה בהפתעה, שנה שלמה קרוב, מסביב, מעל, מאחורי ובפנים. כמו שהיא באה בפשטות וישירות, ככה היא נמצאת בהווה. לרגעים אני שוכח, שחצי שנה עקבתי אחריה, הסתכלתי שוב שוב ושוב בכרטיס שלה, רק תמונה וכמה מילים על עצמה, מילים קצרות וכלליות, כאילו שהיא בכלל מחפשת עבודה שם ברשת החברתית. היא פתחה את הכרטיס בשביל למצוא עבודה, ופתאום גילתה שאפשר לתקשר דרך האתר עם העולם, או למשל איתי.
למרות היותה אשה במלוא מובן, היא לגמרי ברורה, כולל הניואנסים הכי נידחים ברגשות שלה. כשהיא רוצה היא פשוט אומרת, בעיקר פשוט, אבל גם אומרת. רק עם ה"לא" עוד קשה לה קצת. לא, היא ממש לא "האשה הקטנה" מהאגדות, היא אשה בנפח מלא, באה עם ומעולם ומלואו ממלאת את העולם שלי, בהתאמה מלאה, עוד ועוד חתיכות בפאזל הפתיר הזה. היא באמת שונה, בכל זאת שונה, ומאוד שונה.
עם הצחוק שלה אפשר לשמח ערים שלמות, צחוק מלא, בשרני, חמים ועמוק. בשעות הלילה המאוחרות, שזה גם הזמן שלנו, אי שם במיטה, קרוב מאוד, צמוד ככל שאפשר. יש לנו זויות שינה מאוד נוחות. קראתי פעם על שינה כמדד לזוגיות - אנחנו ישנים מאוד בנינוחות ובקלות, ובעיקר מאוד צמוד. לפעמים בלילה תוך כדי סיבוב אנחנו משוחחים קלות, בעיקר על אהבה מתוך שינה.
היא שונה כי היא לא ניתנת להשוואה, למדידה, לכימות. אין צורך, מה שהיה היה, אם אפשר ללמוד מזה משהו אז סבבה, מעבר לזה לא מבזבזים זמן על התחשבנויות שוליות, עם מה שהיה או יכול היה להיות, בעיקר עם עצמנו.
אני שמח לגלות דרכה אנשים חדשים
היא מבינה באנשים אחרת ממני, מזווית שונה. אני שמח לגלות דרכה אנשים חדשים, גם באלו שאני מכיר כבר שנים. היא הביאה איתה חברים חדשים, כאלה שהיו יכולים להיות חברים שלי גם אם לא היינו מתחברים כזוג. החברים שלי קיבלו אותה בחום ובחיבוק, הם סקרנים לגביה, מפרגנים ועוטפים, מפתיע עד כמה פתיחות וסבלנות נשארה בהם, אחרי כל השנים שראו אותי מתבלבל שוב ושוב, מציג להם את "האחת" התורנית.
היא הפרופורציות לחלומות, היא מאפשרת לי לטוס הכי גבוה שאפשר, עם תחושה של להיות מחובר עם חבל ביטחון ברור, כזה שמאפשר את הגישה לחלל הכי מרוחק. היא מאפשרת לי לחלום רגוע יותר, היא טובה בלטוות את החלומות שלה לתוך שלי, מאוד בעדינות, כאילו שמדובר פה בכלל בקורים דקים שמחברים את התודעות שלנו.
אנחנו מדברים לפעמית חלומית, שזאת שפה מופלאה של אוהבים. היא משתפת אותי במה שלא הספיקה ותרצה לעשות, מתכננת לנו שקט יותר גדול, מרחב פתוח בו כל אחד מאיתנו יכול לנוע בחופשיות מקצה לקצה. אני מחייך ומהנהן, בדיוק לכזה מרחב של שקט אני שואף כל חיי, להגיע "הביתה", להוריד את הנעליים מכל הדרך הזאת ולהתרווח.
להרגיש את הבעד הזה, פירגון מקיף יסודי ועמוק
גברים מזיזים הרים ונשים מזיזות גברים, אומרים בשוק בדמשק. צודקים בעיניי. בפריז אומרים - כשאתה רואה גבר מצליח, חפש את האשה מאחוריו. אצלנו זה "עזר כנגדו'". היא ממש לא נגדי, היא מאוד בעדי. זה כל כך נעים להרגיש את הבעד הזה, פירגון מקיף יסודי ועמוק, היא מאפשרת את כל הקרדיט שבעולם. וכן, היא האשה שמאחוריי. אני מרגיש אחרת בדיאלוג מול העולם, ב"ציד", בנחרצות המאבק. היא מלמדת אותי קודם לצחוק ורק אחר כך להתמודד. לגשת בלי פחד, עם האמת בעיניים, כמו גדול. הכי גדול שהייתי. אני מרגיש אותה מאחוריי מצדדיי ומלפניי. אני מרגיש שגם כשהיא לא שם בפיזיות, היא מזיזה לי את כל העכבות, הפחדים, ההיסוסים.
לקח לי שנים למצוא אותה, לזהות אותה בוודאות מלאה, לחבק אותה בהתרגשות. זה ידוע שלחפש יותר קל מאשר למצוא. היא האשה שלי, והיא הכי אוהבת שאני לוחש לה באוזן: "מצאתי אותך יה שֶרשֶה לָה פאם, איפה היית?"
לפנייה לכתב/ת 
