החתולים חוסלו - והארנבות זללו חצי מהצמחיה

יוזמה לחיסול כל חתולי הבר באי מאקרי, דרומית מערבית לאוסטרליה, גרמה לפגיעה חמורה בסביבה, ואיפשרה לארנבות להתרבות בקצב מהיר, באופן שגרם לפגיעה קשה גם במיני צמחים ובקרקע.

האי מאקרי הוא אתר מורשת עולמית של האו"ם משנת 1997 בשל הגיאולוגיה הייחודית שבו, והוא כולל גם מערכת אקולוגית מורכבת. הוא משמש מושבה לכמאה אלף כלבי ים ומקום קינון לכ-4 מיליון ציפורים. מנגד, המינים הפולשים של צמחי מאכל ובעלי חיים שהובאו לאי, גברו על חלק מהמינים המקומיים וחיסלו אותם.

האי המבודד, במחצית הדרך בין אוסטרליה לאנטרקטיקה, התגלה בשנת 1810 ומשום ששימש כמושבה של כלבי ים ופינגווינים הפך מיד ליעד של ציידים וסוחרי פרוות. חתולי בר הובאו לאי על ידי הציידים, כדי שיטרפו את העכברים הרבים, שאיימו לחסל את מלאי התבואה והדגנים שהובאו לאי.

בשנת 1878 הביאו הציידים לאי גם ארנבות, כדי שיתרבו ויהיו עבורם מזון זמין בנקודת העצירה במסעות הציד הארוכים. הארנבות הפכו מיד לטרף בידי חתולי בר, ומספרם גדל. אך במקביל גדל גם מספרם של הארנבות, שגרמו לנזקים חמורים לטבע.

נזק אקולוגי חמור

בשנת 1979 הגיע מספר הארנבות ל-130 אלף בקירוב. המספר ירד ל-20 אלף לאחר שהדביקו אותם באופן מכוון בוירוס, אבל אז איבדו החתולים את מקור המזון העיקרי שלהם, והחלו לטרוף את הציפורים המקומיות. זו הייתה אחת הסיבות שהחל בשנות ה-80 הוחלט לחסלם סופית באי. החתול האחרון חוסל באי בשנת 2000, ומאז מתרבים הארנבות ללא שליטה.

כתב עת בריטי בנושא אקולוגיה דיווח לאחרונה כי חיסול חתולי הבר גרם לריבוי עצום של הארנבות, שיחד עם העכברושים חיסלו כ-40 אחוז מהצמחיה המקומית. חיסול הצמחיה גרם לחשיפת הקרקע ולשחיקתה כתוצאה מהרוחות והגשמים.

"הלקח עבור ארגוני שימור בעלי חיים הוא שהתערבות בטבע צריכה להיות מקיפה, לקחת בחשבון את הסיכונים השונים ולהערך להשלכות העקיפות של כל צעד - אחרת ייגרמו נזקים כבדים", אמרה דנה ברגסטרום, מהרשות האנטרקטית האוסטרלית האחראית על האי.

מהלך דומה התרחש באיי גלאפגוס, כשעכברושים שירדו מספינות טרפו ציפורים נדירות מקומיות וביצי זוחלים. גם באי גואם, נחשי עצים חומים, שהסתתרו בספינות מטען, התחרו וגברו על זוחלים מקומיים וציפורים.