שלושה שלבים בדרך לשקט

הערפל המדיני מתחיל להתפזר. המגעים שמצרים מובילה לסיום הלחימה ולעיצוב "היום שאחרי" יואצו, אחרי שמשלחת חמאס תחזור מדמשק לקהיר ותציג את עמדותיה. ההמשך יהיה כשעמוס גלעד ייצא להתעדכן במצרים ולהציג את עמדותיה של ישראל. החדשות הטובות הן שלמעשה כל הצדדים - ישראל, חמאס, מצרים והגורמים הבינלאומיים - מסכימים פחות או יותר על המתווה הכללי ל"הסדרה", שמשמעותה: שורה של הבנות והסכמים - חלקם גלויים, מקצתם חסויים - שמנקודת ראות ישראלית, אמורים לייצר במצטבר "מציאות ביטחונית חדשה בדרום".

המתווה הזה כולל שלושה שלבים, והוא תואם בקווים כלליים את ההצעה המצרית שהציג הנשיא מובארק בשבוע שעבר: א. שלב הפסקת האש - יתחיל מיד כשיתקיימו שני תנאים: מצרים תגיע לסיכום שיהיה מקובל הן על ישראל והן על חמאס, סביב כללי ההתנהגות בשטח כשתופסק הלחימה; יושג סיכום עקרוני בין ישראל למצרים על הסידורים למניעת התעצמות צבאית מחדש של חמאס. בשלב זה צה"ל לא ייסוג משטח הרצועה. הכוחות יגנו על עצמם, אך יפסיקו להתקדם ולתקוף. כך גם חמאס.

ב. שלב המו"מ המפורט, שבו: ישראל ומצרים, בשיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים, יגבשו הסכם מפורט שעל פיו תמנע מצרים התעצמות מחדש של חמאס. הסכם זה יכלול לא רק סידורים למניעת הברחות מעל ומתחת לציר פילדלפי, אלא גם סידורי פיקוח, מעקב וסיכול מודיעיני, שבאמצעותם תשבש, בסיוע מומחים ואנשי מקצוע מארה"ב ומאירופה, את נתיבי הברחת האמל"ח והלוחמים לרצועה; מצרים תסכם עם חמאס, הרשות הפלסטינית (אבו-מאזן), האיחוד האירופי וישראל את סידורי הפתיחה-מחדש של מעבר רפיח; מצרים תסכם עם חמאס, ישראל והרשות סידורים שיאפשרו פתיחה סדירה וקבועה של המעברים בין ישראל לרצועה.

ג. שלב יישום ה"הסדרה" המפורטת, שבו תיסוג ישראל בצורה מדורגת משטח הרצועה. מעבר רפיח ייפתח אחרי שיותקנו בו מחדש האמצעים שיאפשרו את הפעלתו, ואחרי שהמשקיפים האירופים יחזרו לתפקד בו. המעברים בין ישראל לרצועה ייפתחו בצורה מדורגת ומבוקרת למעבר סחורות, דלקים ואנשים.

צריך להעיר בנקודה זו, כי מתווה המסגרת הזה על שלושת שלביו אמנם מקובל גם על חמאס וגם על המצרים. אולם פרטיו, כפי שתוארו לעיל, משקפים את הציפיות והדרישות הישראליות, ולא הסכמה שכבר הושגה. לכן יהיה צורך במו"מ מפורט, שיימשך במקרה הטוב כעשרה ימים, לפני שצה"ל ייסוג משטח הרצועה, והמעברים, כולל רפיח, יתחילו להיפתח. לעומת זאת סביר להניח, שהפסקת האש תיכנס לתוקפה בתחילת שבוע הבא.

אם חמאס יילחם, צה"ל יילחם

העמדה הישראלית היא שהפסקת האש יכולה להתחיל אם וכאשר חמאס יתחייב להפסיק - ללא הגבלת זמן - את ירי הרקטות והפצמ"רים ואת ניסיונות הפיגוע בשטח ישראל. התחייבות זו צריכה לחול גם על הארגונים החמושים הפלסטיניים האחרים. ישראל כבר הבהירה למצרים כי כל עוד לא יקבל עליו חמאס התחייבות כזו - או שיתחייב ולא יקיים - הלחץ הצבאי בתוך הרצועה יתמיד ואלי אף יסלים. הוא הדין בפגיעה בכוחות צה"ל, שימשיכו לשהות בשטח הרצועה עד שיושגו ההסדרה וההבנות המפורטות. בקיצור - אם חמאס לא יפסיק את האש, ימשיך גם צה"ל להילחם.

הנקודה השנייה שעליה מתכוונת הממשלה להתעקש, היא שהסידורים למניעת הברחות נשק ולמניעת התעצמות חמאס ברצועה יהיו אפקטיביים. בירושלים מבינים את ההתנגדות המצרית להצבת כוחות בינלאומיים בצד המצרי של ציר פילדלפי. מצרים רואה בכך פגיעה בריבונותה והבעת אי אימון מעליבה ביכולותיה הצבאיות. בישראל מוכנים גם להיענות לדרישה המצרית להגדיל את כוחותיה לאורך הגבול עם הרצועה ועם ישראל בסיני. זאת תוך התעלמות מהתנאים שנקבעו בהסכם השלום המקורי בין שתי המדינות.

אבל בתמורה דורשת ישראל שמצרים תסכים לשיתוף פעולה עם כוח "יועצים" אמריקני, אירופי

ואולי גם ערבי, שיסייע לה בציוד ובשיטות פעולה לאתר ולהרוס מנהרות מתחת לפילדלפי; יפקח על הביצוע; ובנוסף לכך: יסייע לקיים מעקב מודיעיני וסיכול בנתיבי הברחת הנשק והלוחמים לרצועה דרך סיני, הים האדום והים התיכון. עד שלא יושג הסכם שישביע את רצונן של ישראל וארה"ב בעניין זה, לא תסיג ישראל את כוחותיה ותמשיך להיות ערוכה לבצע מהלך צה"לי בדרום הרצועה, אשר ימנע התעצמות עתידית של חמאס והפיכה של הרצועה לבסיס טילים ורקטות איראני.

בקרב השלישייה - אולמרט, ברק ולבני - קיימת כבר עכשיו הסכמה עקרונית אסטרטגית: להתייחס בחוסר סובלנות ולהגיב מיד על כל הפרה של הפסקת האש מצד חמאס. על אש תגיב ישראל באש, וללא שהיות. בכך תיישם את לקחי הנסיגה מלבנון בשנת 2000 ומעזה ב-2005. אחרת, תכורסם ההרתעה שהושגה במלחמת לבנון השנייה ובמערכה הנוכחית בעזה.