יריקה לצלחת ולעזאזל עם אובמה

בתגובה נדירה ולא דיפלומטית, מהסוג שמחלקת המדינה האמריקנית אינה נוהגת להוציא לתקשורת, הואשם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, כי שיקר כשתיאר כיצד טילפן לנשיא בוש ואילץ אותו להורות לקונדוליזה רייס להימנע בהצבעה על החלטת מועצת הביטחון 1860.

מחלקת המדינה לא השתמשה במילה "שקר", אבל הגדירה את דבריו של אולמרט "לחלוטין לא אמת", ביטוי שגם הוא אינו נמצא בלקסיקון הדיפלומטי העולמי ובוודאי לא במערכת היחסים האינטימית הקיימת בין ארה"ב וישראל. בהודעה, הגורמת מבוכה גדולה לשירות החוץ הישראלי, נאמר על דברי ראש הממשלה: "לא מדויקים לחלוטין בתיאור המצב, 100 אחוז, לגמרי, לחלוטין, לא אמת".

רייס הכחישה בשורת ראיונות שהעניקה בימים האחרונים שהיה שינוי של הרגע האחרון בעמדה האמריקנית בנוגע להצבעה. אך כל הסימנים מלמדים שהיה שינוי: רייס הופיעה במועצת הביטחון עם נאום מוכן מראש על תמיכה בנוסח ההחלטה. מבלי שנתנה הסבר משכנע להימנעות, ניכר היה בה שהיא נבוכה.

הפנקס פתוח והיד רושמת

השאלה כאן אינה מי דובר אמת ומי משקר. במערכת היחסים בין מי שנותן כמעט כל הזמן (ארה"ב) ומי שמקבל בלי סוף (ישראל), בדברים שקשורים לעצם קיומנו, אין בכלל מקום לפטפטת הזו של אולמרט. האינטימיות בין נשיאי ארה"ב וראשי ממשלות ישראל, לא נולדה בתקופת אולמרט. זהו נכס אסטרטגי, שאין לאף אדם, גם אם הוא ראש ממשלת ישראל, רשות לפגוע בו.

בדיוק לזה חיכו שונאי ישראל בארה"ב, אלה שטוענים שישראל אינה רק בת ברית של ארה"ב אלא משפיעה על קבלת החלטות בוושינגטון באופן בוטה ולפעמים בניגוד לאינטרסים של ארה"ב. כשציטוטיו של אולמרט נחתו על שולחנו של פט ביוקנאן, פרשן רשת MSNBC ולא מאוהדינו הגדולים, הוא נופף בדברי ראש הממשלה כהוכחה להשפעה הגדולה והלא רצויה של ישראל על הממשל האמריקני. זהו אותו ביוקנן שטען בעבר שארה"ב נכנסה למלחמה בעיראק בגלל ישראל וראש ממשלתה דאז אריאל שרון.

כל זאת בא על רקע הציפייה הדרוכה והמתוחה לראות כיצד יפעל ממשלו של ברק אובמה במזרח התיכון, ובימים שבהם בעלי עמדות מאוזנות עם מרכאות או בלעדיהן, מנסים להשפיע על אוזנו של הנשיא הנבחר. הבעיה היא שבוושינגטון לא מתייחסים לאירוע כמחלוקת אישית בין אהוד לקונדי, אלא כתקרית בין ישראל לארה"ב. הדברים נרשמו, תויקו ואי אפשר שלא לדפוק את הראש בקיר לנוכח המחשבה מה בדיוק חושבים על זה אובמה והילארי קלינטון.

אהרון מילר, איש מחלקת המדינה בעבר, שהיה שותף לשיחות עם ישראל לצדם של נשיאי ארה"ב, כתב ב"ניוזוויק" שארה"ב צריכה יחסים מיוחדים עם ישראל אבל לא יחסים אקסקלוסיביים. אני בטוח שיריקה לצלחת ממנה אכל אולמרט בתיאבון רב, היא לא מתנת הפרידה שתכנן ראש ממשלת ישראל להעניק לבוש ורייס על היחסים האקסקלוסיביים עמם, שבוע לפני תום כהונתם. אם זה המצב, מדובר אם כך ברגע אחד של חולשת דעת, שבה גבר אהוד השחצן על אולמרט החכם.