המנצחת הגדולה: לבנה שטרן
מי שתקפה את הרופא הפלסטיני ששכל שלוש מבנותיו, תיזכר לדראון עולם בתולדות האומה, כשמחקה במכה אחת אלפיים שנה של ניסיון יהודי להיות בני תרבות
ישנם רגעים הנצרבים בתולדות אומה. הרגעים האחרונים הללו היו כאשר החמאס השליך את אחיו מהפתח אל מותם בתחתית בתי קומות. אז אמרנו, טוב, זה חמאס. רגע אחר כזה היה כאשר חייל ישראלי גיבור ובן חיל ירה ברגלו של פלסטיני כפות מול קצין ישראלי. אבל שיאם של רגעים מכוננים כאלה התרחש בבית החולים תל השומר. רופא ערבי ששכל שלוש בנות, יושב המום מול בנותיו הנאבקות על חייהן כשהוא נתון בסערת רגשות, ואשה בשם לבנה שטרן תוקפת אותו בשנאה על כך שהוא מעז לבכות את כאבו.
הגברת שטרן מוכיחה יחד עם אחרים שהיו שם, שאנחנו וחמאס חד הם. אנחנו רוצים לא לנצח אלא להרוג. גם הם רוצים לא לנצח אלא להרוג. בבתי החולים בארץ אין יהודים וערבים אלא רופאים. הם עובדים יחד. הייתי מאושפז לא מעט בחודש האחרון וכאשר קרב אליי רופא בעל שם ערבי, לא צעקתי עליו שהוא יורה בנכדיהם של חבריי.
הצדק של לבנה שטרן היה מכוער כמו של חמאסניק המתחבא מתחת לילד. אחרי ההתנפלות שלה ושל חבריה על רופא ערבי אכול כאב וצער אין לנו מה להפסיד ומה להרוויח.
מבצע "עופרת יצוקה" הסתיים מזמן. הרגנו למעלה מאלף איש, אשה וטף. המבצע היה מוצדק אבל לא בהיקפיו. הצבא הישראלי שחיים בר-לב אמר עליו פעם שהוא הצבא העיראקי הכי טוב באיזור - היום גם בזה אני לא בטוח - יצא למבצע נגד חבורת רוצחים ועשה זאת עם מאות טנקים, מטוסים מתקדמים, עם צבא מילואים ועם הליכוד המשסה ומחכה לשגיאה הראשונה כדי שהערבים ינצחו.
בשביל רצועת עזה, שאין לי צל של ספק שהיה צריך לפעול נגדה, לא צריך עשרות טנקים. הם נועדו לכבוש את פאריס, לא את ציר פילדלפי. הצבא הקטן והחכם שהיינו פעם, צבא התחבולות והסיירות והתחכום, איננו עוד. במקום להרוג אלף ערבים בתחושת כוח איומה יכול היה צבא של פעם לעשות איזו אנטבה קטנה ולשחרר במבצע שצה"ל ידע פעם לעשות את גלעד שליט.
יצאנו למבצע שהפך למלחמה ושאהוד ברק וציפי לבני ידעו שאי אפשר לנצח בו. אבל לברק יש צבא שמחפש דגלים ושירי ניצחון על שבע מדינות ערב, כדי להודפן. מולו ניצבים טרוריסטים ערמומיים ואמיצים, ניצב צבא ערבי שכל כולו זרוע קטנה של איראן. נגדו לא צריך להפציץ כל עציץ על כל מרפסת בעזה.
חיים בר-לב הנזכר לעיל, בעודו מפקד השריון, העמיד אחרי כל תרגיל את הקצינים במעגל סביב ארגז החול והשאלה הראשונה ששאל היה את ר', שהיה רס"ר הבידור. כאשר שאלו את בר-לב מדוע הוא מתחיל דווקא אתו, היה עונה: אני רוצה לדעת מה האויב חושב.
מי שרוצה לדעת משהו על האויב המר שלנו, שאינו גדול אבל נחוש ולוחם בתבונה גם ללא טנקים, שישאל קודם לכל פעולה את לבנה שטרן. היא המנצחת הגדולה שמחקה במכה אחת אלפיים שנה של ניסיון יהודי להיות בני תרבות.
