תורשה: לא רק דרך הדנ"א
מולקולת הדנ"א נחשבת ליחידת התורשה הבלעדית בתא החי. מחקר המתפרסם היום קורא תיגר על תפישה זו וטוען כי ישנם מנגנונים מולוקלריים נוספים, האחראים להורשת תכונות
מולקולת הדנ"א נחשבת מזה זמן לחומר התורשתי הבלעדי בתא החי. עתה, במאמר שראה אור בכתב העת Nature Genetics, קוראים מדענים תיגר על הנחה זו וטוענים כי ישנם גורמים מולקולרים נוספים המעבירים תכונות מדור לדור.
מאז טבע הביולוג וודינגטון את המושג "אפיגנטיקה" (ב-1942), עוסקים מדענים בחקר השפעתם של גורמים שמחוץ למבנה המולקולרי של הדנ"א על תכונות העוברות בתורשה. האפיגנטיקה מתמקדת בעיקר בתהליכים כימיים בהם מסומנת מולקולת דנ"א (מתילציה), באופן הגורם לתכונה אותה היא מבטאת להיות "מושתקת", כלומר לא להתבטא אצל היצור החי. תהליכים אלה מספקים הסבר לתופעות שונות, כמו הופעתן של מחלות מסוימות אצל זכרים יותר מאשר אצל נשים, או התבטאות של גן מסוים רק כאשר הוא נרכש מצד האב או האם.
קישור למאמר
במחקר נבדקו 114 זוגות של תאומים זהים ו-80 זוגות של תאומים לא-זהים. החוקרים בדקו את פעולתו של מנגנון המתילציה בתאי דם לבנים של התאומים. אחד הסימנים המובהקים לכך שהדנ"א הוא האחראי להעברת תכונות מדור לדור, היא הדמיון המוחלט בין רצפי הדנ"א של תאומים זהים, שמקורם בביצית מופרית אחת - לעומת דמיון חלקי בלבד בין רצפי הדנ"א של תאומים לא זהים, שמקורם בשתי ביציות נפרדות. במחקר זה, נתגלה אותו פער בין דמיון מוחלט לדמיון חלקי, אך הפעם לא רק בדנ"א אלא גם במנגנוני המתילציה.
"באופן מסורתי, מניחים שרק רצף הדנ"א יכול להוות עדות להורשת תכונות ומחלות" אומר ד"ר ארט פטרוניס, שעמד בראש צוות החוקרים. "לאורך העשורים האחרונים נעשה מאמץ כביר לזהות רצפים ספציפיים המסבירים את הופעתן של מחלות שונות, אבל בהצלחה חלקית בלבד. ממצאינו מציעים דרך חדשה לבחון את המקור המולקולרי של מחלות, ויוכלו בעתיד לסייע באבחון מחלות וטיפול בהן".
תאומות. הוכחה חיה לתורשה
צילום: ablestock
