תנו לתינוקות להכריע מי צודק
אחד הוויכוחים הגדולים במדע הוא, האם ההבדלים בין זכרים לנקבות הם מולדים או נרכשים? לפניכם שני מחקרים שניסו לבדוק את הנושא על ידי התבוננות בתינוקות
ישנן שיטות שונות לבחינת מקור ההבדלים בין בני אדם (לאו דווקא בין גברים ונשים). דרך נפוצה אחת, היא להשוות בין תאומים זהים לתאומים לא-זהים ואחים שגדלו בסביבה דומה, ולמדוד את ההבדלים ביניהם. אם תאומים זהים מפגינים התנהגות דומה בתחום מסוים, בו תאומים לא זהים נבדלים אלו מאלו בהתנהגותם, אפשר להסיק מכך שלפחות חלק מהגורמים לאותה התנהגות הם תורשתיים (ניתן גם למדוד באמצעים סטטיסטיים את עוצמת ההשפעה הגנטית). דרך מקובלת אחרת היא לבחון התנהגויות של תינוקות (במקרים מסוימים ניתן להצביע על הבדלים אפילו אצל עוברים), שההשפעות התרבותיות עליהם קטנות למדי. אם במקרה כזה מגלים הבדלים, אז סביר להניח שיש להם מקור גנטי חזק.
שני מחקרים חדשים שפורסמו לאחרונה בוחנים את אחת התכונות שידוע שיש בה הבדלים בין גברים לנשים בגיל מבוגר, רק שמקור ההבדלים שנוי במחלוקת, הכוונה ליכולת מרחבית. מחקרים שונים על מבוגרים מראים שבאופן שיטתי גברים מחזיקים ביכולת מרחבית גבוהה יותר מאשר נשים. האם מקור ההבדלים הללו הוא חברתי או ביולוגי? כדי לבחון את הנושא השתמשו החוקרים במדגמים של תינוקות בגיל עד 5 חודשים.
הדרך לבדוק אם תכונה היא מולדת או נרכשת - לערוך תצפיות על תינוקות (צילום: Index Open)
ישנן דרכים שונות לבחון את היכולת המרחבית של בני אדם. הדרך הנפוצה ביותר מתבססת על מה שנקרא רוטציה מנטלית. בפני הנבדק מוצג עצם תלת מימדי כלשהו ולצידו מספר עצמים שונים. המשימה שלו היא לבחור איזה עצם מאלו שמוצגים בפניו זהה לעצם המקורי. כדי לעשות זאת, עליו לבצע "סיבוב מנטלי" של אותו עצם ולחשוב איך הוא יראה מזווית אחרת. דוגמא לכך מוצגת כאן.
במחקרים עם אוכלוסייה צעירה כל כך, מקובל להשתמש בטכניקה שנקראת הביטואציה (habituation) . הביטואציה היא מצב שבו נחשפים אנשים לגירוי מסוים שוב ושוב, עד שהם מתרגלים אליו. אצל תינוקות, חשיפה ראשונית לגירוי חדש מעוררת הרבה עניין והם נועצים בו את מבטם. ניתן לעקוב אחרי תנועת העיניים שלהם כדי לדעת לאן הם מסתכלים. לאחר זמן מסוים, הגירוי מפסיק להיות מעניין והם מעבירים את מבטם לכיוון אחר.
במחקר הנידון נתנו לתינוקות להסתכל בעצם תלת מימדי שמסתובב סביב צירו. הם ראו את הסרט שוב ושוב, עד שהתרגלו אליו. לאחר מכן, צפו בסרט דומה שבו הוצגה תמונת ראי של החפץ. אם לתינוק יש יכולת לרוטאציה מנטלית של החפץ, הוא יוכל לזהות שמדובר באותו חפץ, גם אם הוא יוצג לו בתמונת הראי שאליה עוד לא נחשף. כשזה קורה, יבהה התינוק בחפץ יותר זמן מכיוון שהוא יהיה מעניין יותר בצורתו החדשה. בהייה כזו נחשבת להוכחה שהם מודעים לזה שמדובר בחפץ זהה, ולכן מפגינים רוטאציה מנטלית.
קישור למאמר
20 תינוקות בנים ו-20 תינוקות בנות השתתפו בניסוי (5 תינוקות שעשו יותר מדי רעש ואחד שישן כל הניסוי הושמטו מהמדגם). התוצאות הראו בצורה ברורה ש-70% מהבנים בהו בגירוי החדש, שמראה את החפץ מסתובב סביב צירו בדמות הראי שלו. אצל הבנות לא נתגלו שום הבדלים בהעדפות בין שני הגירויים. כלומר, הבנות לא הבחינו שמדובר בשני גירויים שונים, בעוד הבנים הבחינו בכך והכירו בזה שדמות הראי היא למעשה אותו חפץ רק בזווית חדשה עבורם.
מחקר נוסף, עם תינוקות בני 3-4 חודשים, הגיע למסקנות דומות. המחקר הזה נעשה על 12 תינוקות בנים ו-12 תינוקות בנות בשיטה שונה במקצת. הרוטאציה המנטלית התבססה על גירוי דו מימדי שהם עברו הביטואציה כלפיו, ולאחריו הצגת גירוי בדמות ראי של הגירוי המקורי. 11 מ-12 הבנים העדיפו את דמות הראי המסתובבת בעוד רק 5 מ-12 הבנות העדיפה גירוי זה.
קישור למאמר
שני המחקרים הללו הם מחקרים ראשונים שנעשו על תינוקות ומראים בצורה ברורה שבנים טובים יותר במשימה המערבת רוטאציות מנטליות. ישנם הסברים שונים לטיבם של ההבדלים הללו ולמה הם קיימים כפי שהם באים לידי ביטוי כבר בגיל כל כך צעיר. אחד ההסברים הוא שישנן השפעות שונות של הורמוני מין על המוח, שמובילה להתפתחות שונה שלו (או לקצב התפתחות שונה), השפעות שמתחילות כבר ברחם. אין ספק שבעקבות המחקרים הללו יהיו מחקרים נוספים עם תינוקות. שיטות מחקר חדישות ותוכנות מחשב חדשות, מאפשרות לערוך מחקרים כאלו בקלות על תינוקות בגילאים צעירים מאוד, כולל כאלו שזה עתה נולדו.
לבלוג של גיל גרינגרוז
לפנייה לכתב/ת 
