ביאליק, בובליל ומה שביניהם

"המשורר הלאומי של האשכנזים בלבד", "שונא מזרחים ידוע" ו"גזען מדופלם" הן רק חלק מהאמירות (בעל פה ובטוקבקים), שעולות במוחם של רבים, כשהם שומעים את שמו של חיים נחמן ביאליק. לא צריך פתיחה מחודשת של ביתו כדי לדעת זאת. ביאליק, מצדו, נפטר ב-1934, כך שהוא כבר מזמן לא כאן כדי להגן על עצמו.

בכל מקרה, הדברים הללו נובעים מאמירה שמיוחסת לביאליק: "אני שונא את הערבים כי הם דומים לספרדים", אמירה שמתברר כי אין לה שום קשר למציאות. זאת אומרת יש לה, אבל לא ביאליק אמר אותה, אלא העורך והמתרגם, אריה ליב סמיאטצקי.

ביאליק, קורבן לעלילת שווא (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

מקור הבלבול בכך שסמיאטצקי הכניס את אותה התבטאות לספרו "ביאליק על אתר", למרות שמבחינתו, זו היתה בכלל הלצה. לאחר מעשה קמו חוקרים, כמו משה אונגרפלד, שטענו כי חוגים ספרותיים עוינים לביאליק הפיצו בזדון את האמירה. הכל תככים. תמיד כך היה, תמיד כך יהיה. מובן שבכל שיריו וסיפוריו של ביאליק, אין כל אזכור, מפורש יותר או פחות, לשנאה ולהתנשאות כלפי עדות המזרח.

קורבן לעלילה

שמואל אבנרי, מנהל הארכיון והמחקר בבית ביאליק, יצא ב-2003 עם מאמר "ביאליק ועדות המזרח - אנטומיה של עלילה ועלבון שווא", שפורסם בזמנו ב"הארץ". כמי שחי באופן יומיומי עם רוב התעודות והמסמכים של המשורר, צלל אבנרי פנימה לעומק וחיפש עדויות כלשהן לאותה אמירה. הוא, כאמור, לא מצא דבר וחש צורך מוצדק לפרסם את ממצאיו כדי להראות איך ביאליק נפל קורבן לעלילה, שגררה אחריה עלבון שווא של דורות, שנטפלו לדברים שביאליק מעולם לא הגה או העלה על דל שפתיו.

"אחרי שהמאמר פורסם, התקשר אלי בני ציפר (עורך הספרות של הארץ) ואמר לי שמישהי, שאביה קבור ליד ביאליק, סיפרה כי כל כך רווח לה, כי במשך שנים היתה עולה עם אימה לקבר. איך שהיו עוברות ליד ביאליק, האימא היתה יורקת על הקבר, בטענה כי 'כך צריך לעשות למי שמנאץ את העדה שלנו'. עם פרסום המאמר הבינה הבת את מה שהרגישה זמן רב, שהכל היה מופרך מיסודו".

אבל זו לא הדוגמה היחידה. "פגשתי מישהו שהגיע לבית ביאליק וסיפר לי שאשתו מסרבת להגיע לבית של מי שעלב בספרדים. שמעתי על תלמיד באחד מבתי הספר בתל אביב שמחה על החובה ללמוד את כתביו, השליך אותן ארצה וירק עליהם".

השם ירחם על עמו כשהם חוטאים

אבנרי מוסיף, "עדות נוספת ידועה היא של יוסף צדוק, שבתום אזכרה לרב יחיא קאפח שאל את ביאליק עצמו 'האם זה נכון שאתה שונא ספרדים מפני שהם דומים לערבים?'. ביאליק נעמד מאובן. אנשים קראו לצדוק חוצפן, אבל ביאליק הרגיע אותם ואמר - ' שמע בני, הדברים שהשמעת פסולים מעיקרם. אומר רק זאת - אין עלילה נוראה מזו והשם ירחם על עמו כשהם חוטאים'".

וזה עוד לא הכל, אבנרי מספר כי לפני כארבעים שנה, כשעמד בנק ישראל להפיץ שטר בן 10 לירות עם ציור דיוקנו של ביאליק, הגיעו המון מכתבים זועמים למערכות העיתונים. אנשים שראו בהדפסת השטר זלזול נוסף כלפי עדות המזרח, קראו לבטל את השטר לאלתר. אדם בשם יהודה לוי אף צוטט בידיעות אחרונות ב-1969 באמרו: "אין זה חשוב כלל אם באמת אמר את מה שמייחסים לו. ביאליק הפך בעיני הספרדים לסמל הפירוד ושנאת אחים". זאת אומרת, גם אם לא אמר את מה שיוחס לו, הוא בטח שנא ספרדים, כי ככה אומרים.

אבינרי מוסיף כי הדברים גם חלחלו לתוך מחזור הדם של הספרות. איתן נחמיאס גלס, בספרו "אני סימון נחמיאס", כתב: "המשורר הלאומי של האשכנזים/ חיים נחמן ביאליק שנא אותנו/ את השחורים, את הספרדים, את המזרחיים". גם קובי אוז בספרו "עבריין צעצוע" ויוסי סוכרי בספרו "אמליה ומלח הארץ" המשיכו לקבע את האמירה המופרכת.

לשמר את המנהגים

למעשה, העובדות די פשוטות: לא זו בלבד שביאליק לא שנא ולא ניאץ את המזרחים, הוא היה ה"מזרחיסט האולטימטיבי", אם אפשר לכנותו כך. איילת ביתן שלונסקי, האוצרת ומנהלת של בית ביאליק, אומרת: "ביאליק האמין בתרבות הספרדית במובן הכי רחב ועמוק של המילה".

"בניגוד לאחרים שבאו מאירופה, כמו למשל דוד בן גוריון, ששאף לייסד ציוני חדש ואירופי, ביאליק

האמין בשימור המסורת. הוא האמין שכל אחד מ-12 השבטים צריך לשמר את ייחודו, שכל יהדות צריכה לשמר את המנהגים, המסורת והאוכל וכולם יתקיימו על בסיס אחד רחב".

"הטענה על שנאת ספרדים היא פשוט מגוחכת. מי אם לא ביאליק כינס את משוררי תור הזהב? מי אם לא ביאליק הביא את שירת המזרח ושם אותה על השולחן? אני מזמינה את כל מי שיש לו עוד ספק להגיע לבית ביאליק ולהיווכח בדברים האלה במו עיניו".