אמא, סליחה שעוד לא הבאתי לך נחת
אמא שלי יקרה, אני יודעת שמול נרות שבת את מתפללת עבורי, בוכה על רווקותי המאוחרת והבלתי מתוכננת, מצרה על כך שעזבתי בעבר גבר נפלא שאהב אותי. אני יודעת שאבא ואת מדברים עליי בלילות וחושבים שאני בררנית. צר לי שאיכזבתי
לא פעם את מספרת על לי על מפגש אמהות בו את פוגשת את אמהּ של חברתי הנשואה המספרת לך על הנכדים שלה. אני יודעת שליבך הטוב נשבר. אני יודעת עד כמה את רוצה לראות אותי כבר "מסודרת". האמיני לי, גם אני מייחלת לרגע בו אכנס לסלון ביתכם בזרועות אהובי. גם אני מחכה, ממש כמוך, לספר לך על הרגע שהוא הציע לי נישואים.
כשנכנסתי השבוע לאירוע משפחתי, כל העיניים היו נשואות אליי, אל עבר האשה הצעירה שנכנסה בגפה בדלת בפנים קורנות ובמעיל אדום. הפנים שלך ושל אבא הוארו, אבל בתוך השמחה שראית אותי התגלגלה על לחייך דמעה סוררת, שמיהרת להסתיר ממני ומהאורחים האחרים. דמעה של צער. קמת לחבק אותי כאילו לא ראית אותי שנים. כמו שהייתי קטנה ולא הרגשתי טוב ונשארנו שתינו בבית, שומרות בסוד את העובדה שלא באמת הייתי חולה אלא רק רציתי להישאר איתך. קמת לחבק אותי בפנים מחייכות, ובתוך תוכך בכית בכי מר על שלא "הסתדרתי". על שלא חסר בי כלום, ובכל זאת חסר בי החצי השני שלי.
אמא, סליחה על שהיו ימים שהגעתי לביתך וביקשת לספר לי את צרותייך ולא הייתי קשובה אלייך, מפני שהייתי טרודה באיזה שברון לב תורני, או סתם במצב רוח של רחמים עצמיים.
זה הזמן לספר לך שאני מאוהבת
לפני מספר חודשים סיפרת לי שאבא הלך לרב, וזה אמר לו שאני מתחתנת השנה. זה הזמן לספר לך שאני מאוהבת, אמא, אבל גם הפעם אני לא רוצה לעורר בך תקוות שווא. רק דעי לך שהגבר הזה שבחיי אחראי לפנים השמחות שלי ולאור שנובע מהן. ושוב איני רוצה לטפח בך תקוות כבעבר. ובכל זאת, דעי לך שתקוותיי וחלומי הוא להינשא לגבר הזה. שאני מרגישה אחרי שנים ארוכות שהוא הנשמה התאומה שלי. ובכל זאת, כשאנחנו נפגשות אני רק אומרת לך שכשיהיה לי מה לספר את תהיי הראשונה שתדעי.
אמא שלי יקרה, אני יודעת שמול נרות שבת את מתפללת עבורי. אני יודעת שאת בוכה על רווקותי המאוחרת והבלתי מתוכננת. את מצרה על כך שעזבתי בעבר גבר נפלא שאהב אותי. אני יודעת שאבא ואת מדברים עליי בלילות וחושבים שאני בררנית.
סליחה אמא, על שלא עמדתי בציפיות שלך ושל אבא ממני, ועל שטרם הבאתי את הנחת המיוחלת בדמות בעל ילדים. אני יודעת שליבכם בוכה את כאבי החיפוש שעברתי. ושיותר מהכל הייתם רוצים לראות אותי כבר מתחת לחופה, נאהבת, אוהבת מאושרת.
אני יכולה לדמיין את הלב שלך מתפקע מאושר
ואת אמא, מחכה לרגע הזה בו אבשר לך שזהו זה, מצאתי. בלי שום "אולי זה זה", בלי לומר "זה לא הסתדר", אלא פשוט לומר בפשטות: "מצאתי את שאהבה נפשי". אני יכולה לדמיין את הלב שלך מתפקע מאושר. את הרגע בו את מספרת לאבא את הבשורה הטובה, שבתכם היחידה, בת הזקונים, מצאה אהבה גדולה.
האהוב שלי יהיה מאושר להיכנס למשפחתנו. לא רק בגלל היחס המקסים שאת נותנת לכל אדם שנקרה בדרכך ולכלות שלך, לא בגלל המאכלים שלך, העוגות המיתולוגיות שלך, אלא בעיקר בגלל שהאהבה שאתם נותנים לי בשפע תזלוג גם אליו. אהבה שהגיעה לגיסתי השמחה, שזכתה בחמות כמוך. גידלת את ילדיה, כדי שהיא תוכל להמשיך ללמוד. את תמיד דואגת לכולם, ולי את דואגת במיוחד. את אדם נפלא, וכנראה עשיתי משהו טוב בגלגולים קודמים ולכן זכיתי להיות הבת שלך.
את ואבא נשואים כבר 40 שנה, וכשאתם הולכים ברחוב אתם עדיין הולכים יד ביד. יש בכם משהו שמשלים זה את זה. עם השנים למדתם זה את זה, הסתגלתם. את מכירה כל ניואנס של אבא. את צוחקת מהבדיחות שלו למרות שכבר שמעת אותן עשרות פעמים.
עוד יבואו ימים, אמא, והם קרובים מאי פעם
אני מאמינה, אמא, שיבואו ימים בהם דמעות הצער שלך יתחלפו בדמעות שמחה. עוד יבואו ימים טובים, שתאחזי בבני הקטן בקלילות של סבתא ותסבירי לי מה לעשות כשתכאב לו הבטן. עוד יבואו ימים, אמא, והם קרובים מאי פעם, שאגיע לאירועים עם בעלי וילדינו, ואת תביטי מהצד ודמעות אושר בעינייך. דמעות שאותן לא תייבשי, אלא תתני להן לשטוף את פנייך כמו נהר של אושר אינסופי.
באהבה ובתקווה,
בתך
לפנייה לכתב/ת 
