הסנה בוער כבר עשור

חובבי המוזיקה היהודית שיחזרו בזמן עשר שנים אחורה, ימצאו את עצמם בתחילתה של מהפכה. אז כבר היו שם עדי רן, סיני תור, כמה הרכבים ניסיוניים, וגם אהרן רזאל אחד - אבל הז'אנר עדיין היה בהתהוותו. אפילו שם לא היה לו: היו מי שקראו לזה מוזיקה חסידית אלטרנטיבית, היו מי שכינו את זה מוזיקה יהודית מקורית, היו מי שהדביקו לזה את השם מוזיקת בעלי תשובה, אך בעיקר היו מי שניסו לעכל את השינוי. 

באותו הזמן יצא אלבום הבכורה של רזאל, "הסנה בוער", שהפך לאבן דרך במוזיקה היהודית. זה לא היה אלבום מופת בקנה מידה בינלאומי, או אפילו ארצי, אבל היו בו כמה להיטים מגזריים כמו "הסנה בוער" ו"צא מן התיבה", ויותר מכך - הוא היה אחד הסממנים לשינוי האדיר במוזיקה היהודית.

לא עוד סינטיסייזר או חצוצרות נושפות בפומפוזיות, לא עוד פסוקים שחוקים שנטחנים שוב ושוב, לא עוד "אוי יוי יוי יוי". הגיע זמן הגאולה: זמן של רוק יהודי, זמן של גיטרות ותופים, זמן של אנרגיות חדשות. מאז, המוזיקה היהודית רק תפסה תאוצה, וכיום היא כבר כמעט חלק מהמיינסטרים הישראלי - עם זמרים מצליחים כמו שולי רנד, עובדיה חממה, אהוד בנאי ויונתן רזאל (אח של), ואמנים חילונים כמו דוד ד'אור ושלמה גרוניך.

אבל אהרן רזאל עדיין מסתכל קדימה. "אני אדם שתמיד מרגיש שיש עוד הרבה מה לעשות", הוא אומר בראיון חגיגי, לאחר שהעניק ל-ynet ביצוע מיוחד לשירו החדש "ותחזינה" המוגש כאן בהשמעת בכורה.

"אני נדהם מהדברים שקרו, מכך ששירים דתיים הגיעו לראש המצעדים, אבל זו עדיין תחילת הדרך. כרגע אנחנו בשלב שאנחנו מתלהבים כששיר מהמוזיקה היהודית נכנס למיינסטרים, ואני הייתי רוצה לראות איך הז'אנר הזה משתלב באופן טבעי כך שהוא הופך לחלק מהרפטואר של התרבות כאן".

בשבוע הבא יערוך רזאל מופע חגיגי לציון עשור ל"סנה בוער", אבל בשיחה עמו הוא מעדיף שלא להתעכב על תרומתו שלו לז'אנר היהודי. "את זה אני מעדיף להשאיר לעיתונאים", הוא אומר. עבורו, המופע הזה הוא כמו עצירה באמצע טיול לשתות מים ולהסתכל על הנוף. רגע של תשומת לב, שמסייע להתרשם ולבחור את המשך הדרך.

ילד מזדקן

מי שרגיל לראות את רזאל בהופעות יודע שמדובר בחיית במה, שלא מפסיקה לקפץ עם הגיטרה. אלא שמופע העשור יישא אופי מעט שונה. רזאל, שמנגן בפסנתר מאז שהיה ילד קטן, חוזר על הבמה למקורות המוזיקליים. לצד הלהיטים המוכרים שלו, הוא יבצע גם שירים פחות קלילים. "למעשה, בהופעה הזו אני מודה שאני כבר לא אותו יחפן שמקפץ", הוא אומר. "יש לי כבר ארבעה ילדים, אני לומד כל בוקר בכולל והשינוי הזה ניכר. אני פוגש אנשים מבוגרים שמספרים לי שהם ראו את המודעות על מופע העשור ואני קולט שגם הקהל שהכרתי גדל. פה ושם מישהו עם תינוק בעגלה אומר לי 'אתה יודע שהברזתי מהשיעורים להופעות שלך?'. זה נותן פרספקטיבה.

"בסך הכל אני מרגיש מבורך. אני חש שהקדוש ברוך הוא נתן לי מתנה, ואני שמח שאנשים מעידים בפניי שהמוזיקה שלי עשתה להם משהו בלב, חיזקה אותם. הרי בסופו של דבר,

מוזיקה יש לה כוחות מיוחדים להגיע למקומות עמוקים בנפש, ואם המסר הוא יהודי ואנשים מושפעים מכך - ההרגשה טובה".

למרות שנחשב לאחד מסוללי הדרך של המוזיקה היהודית, רזאל - בניגוד לאחיו יונתן - לא הצליח להגיע לגלגל"צ ולקהל החילוני. הוא בהחלט שמח בהצלחתם של האמנים האחרים, ומודה שיש לו מקום להשתפר: "תמיד הייתי חלוץ ורץ קדימה, קצת מקדים את זמני על חשבון דברים אחרים. אצלי אין דבר כזה שאני עובד חמש שנים על דיסק ואז גונז אותו. לא הייתי פרפקציוניסט. לא הפעלתי מערך יח"צנות ושיווק, ויש לזה יתרונות וחסרונות - אבל ככה אני, עסוק בעשייה". 

ואולי באלבום הבא זה ישתנה. רזאל מספר כי הוא החל לעבוד על דיסק חדש - שישי במספר - שבו ימשיך את המגמה האינטימית יותר מבחינה מוזיקלית. משהו בוגר יותר. הפעם העיבודים וההפקה אמורים להיות עשירים יותר, ואולי אפילו לגעת גם במחוזות האלקטרוניים. עם שינוי הסגנון, הוא לא חושש לאבד את הקהל. "אם אדם מחובר לעצמו - תמיד יהיה קהל שיתחבר אליו", הוא מסכם.

• אהרן רזאל יעלה את מופע העשור לסנה הבוער ב"צוללת הצהובה" בירושלים, ביום חמישי הבא, 5/2/09 בשעה 21:30.
  

"ותחזינה" - המילים:

מה לא עברנו בדרך ראינו חיפשנו

ת'אור שבקצה המנהרה שהיתה

לא קלה היא הדרך עוד לא הסתיימה

ותחזינה עיננו דומעות בתוכנו

שמחה שפורצת כמו צחוק

של ילדים משחקים בחוצות הערים

הנבואות של אחרית הימים

לנגד עיננו קמים ומתגשמים

כל מה שחלמנו שנים

בתוך כל שמחה לא שכחנו נגבנו דמעה

שזלגה מעיני הכלה זה אנחנו בסנה

אירסתנו בהר לקחתנו לעם

ותחזינה...

על מה השארתנו ביחד על מה החזקתנו

בעוז הרוחות התגברו התפילות התחלפו הדעות

התרבו מחלוקות שהיו

אך קיר אחד שעומד לא נוטה לא מועד

מבטנו משם לא יורד

האם חיכתה, מחתה דמעתה על אם הדרך

לשוב הבנים מצפה

ותחזינה...