נעימות שנעים להיזכר בהן

לכתוב על עשר הנעימות הטלוויזיוניות הטובות ביותר -  מה הבעיה? יש כל כך הרבה, אז בטח יהיה קל לבחור מביניהן. למרבה ההפתעה, ההיפך הוא הנכון. עם כתיבת המאמר שלפניכם, המשימה הפכה מסובכת יותר ויותר. איך אפשר לבחור רק עשר? איך אפשר להתעלם מנעימות שהיוו חלק בלתי נפרד מתקופות מסוימת בחיינו?

לא הצלחנו להכניס את כולן לעשרת הגדולים, אבל אנחנו לא שוכחים לעשות הרבה כבוד גם לאלה שלא נכנסו. ל"משימה בלתי אפשרית" החלוצית, ל"קו אונידין" הותיקה והקלאסית, לשיר הטראשי והמגוחך של "משמר המפרץ", למנגינה המלכותית של "שושלת", ל"אביר על גלגלים" הפ'אנקית והמלחיצה, לראפ המצוין והמצחיק של וויל סמית' הצעיר כ"נסיך המדליק מבל-אייר", לקולו האדיר של סינטרה ב"נשואים פלוס", ל"בית דין לילי" המצוינת, "חוק וסדר" הדרמטית, "צער גידול בנות" הקיטשית, "דגראסי" האייטיזית והנוסטלגית, "חברים" המדבקת, "בלוז לכחולי המדים" העגמומית והיפהפיה ו"חופשי על הבר" הנוגעת והרגשנית. יש אפילו סדרות חדשות יחסית כמו "הפמלייה", שלקחה את "סופרהירו", שירה המצוין של "ג'יינס אדיקשן". לא נשכח גם את שיר "הסופרנוס" הממכר של "אלבמה 3" או הנעימה החודרת והאפלה של "עמוק באדמה". הרשימה, כאמור, היא אינסופית, אבל בכל זאת, בחרנו עבורכם את האהובים עלינו. מקווים שתהנו.

אלף

• האזינו כאן
  

אמנם קשה מאוד לבחור רק עשר נעימות, אבל הראשונה ברשימה דווקא נבחרה במהירות שיא. נעימת הפתיחה של "אלף" המצוינת ממש לא זכורה כאחת מהנעימות הקלאסיות ביותר - ולא באמת היתה חלק אינטגרלי בסדרה המצחיקה ההיא - אבל היא פשוט נפלאה וקצת מטופשת, ממש כמו הסדרה עצמה. הנעימה מתאימה מאוד לאמצע שנות השמונים,

התקופה בה עלתה הסדרה לאוויר.

מדובר ביצירת פיוז'ן-ג'אז גרובית למהדרין, ממש בשכונה של מוזיקאים כמו מייק סטרן, דניס צ'יימברס או אפילו צ'יק קוריאה. ובאמת, הנעימה מתהדרת בנגינתו של המתופף האגדי ויני קוליוטה, שמייפה אותה בכמה וכמה רמות של קצב. המנגינה הפכה עם השנים לחביבה על מוזיקאים למיניהם, שגם יודעים להדגים אותה בצורה מצוינת, למשל המתופף הזה, שמנגן אותה בדיוק רב ומדגים את כל הניואנסים הקטנים; הגיטריסט הזה שמוליך את המלודיה מצוין ומוסיף בהתאם צליל גיטרה מלוקק, או הפסנתרן הצעיר שמגיש עיבוד מתוחכם משלו, רק עם הפסנתר. המנגינה הזו, שנכתבה על ידי אלף (צירוף מקרים?) קלאוסן ותום קריימר, תמיד מעלה חיוך על הפנים ומצליחה לשמור על הכיף שבסדרה.

טקסי

• האזינו כאן
  

הנה לכם סיטקום מצוין, שלא רבים זוכרים. ג'אד הירש, אנדי קאופמן האדיר, כריסטופר לויד, טוני דנזה ודני דה ויטו

הפכו את הסדרה, על תחנת המוניות הניו יורקית, לאחת הקומדיות המובילות באמריקה בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80. אבל טובה יותר מהסדרה היתה נעימת הפתיחה שלה. הקלידן ומפיק הפיוז'ן-ג'אז, בוב ג'יימס, היה זה שעמד מאחורי "אנג'לה", נעימת הפתיחה המרגשת והאיטית, עם אורגן הפנדר הרודס וחליל הצד שמתיישבים בדיוק על המלודיה הזורמת. מומלצת עוד יותר גירסה ארוכה יותר של היצירה, שנמצאת באלבומו של ג'יימס, "Touchdown", שיצא ב-78', השנה בה עלתה הסדרה לאוויר.

דאלאס

• האזינו כאן 
  

ג'רולד אימל, המוזיקאי שהלחין את הנעימה הבלתי נשכחת של "דאלאס", הבין כנראה את סיפור הסדרה יותר מכל אחד אחר. הנעימה

היא אמנם קצבית, ודי אופטימית, אבל איכשהו מצליחה להכיל בתוכה כל כך הרבה דרמה ואפילו קצת אפלוליות.

כבר בשניות הראשונות של הנעימה, כולאת אותך תחושת המתח ההוליוודית וגורמת לך להחסיר פעימה בציפייה למה שעתיד לעלות על המסך בדקות הקרובות, גם אם לא היית אחד המכורים לסדרה. למען האמת, המנגינה עובדת, חודרת ופוגעת בול.

הוואי 5-0

• האזינו כאן
  

מורטון סטיבנס המנוח, שהלך לעולמו בשנת 91', לא היה ממש מוזיקאי מפורסם וגם לא כל כך פופולרי כמלחין לסדרות טלוויזיה. אבל מנגינה אחת שסטיבנס חיבר הפכה אולי לנעימת הטלוויזיה הפופולרית ביותר בכל הזמנים.

12 שנה היתה "הוואי 5-0" באוויר, מסוף שנות ה-60 ועד 1980 והפכה לאייקון טלוויזיוני.

לא פחות מיתית ממנה היא הנעימה של הסדרה, שהפכה למעין סטנדרט מוזיקלי. בסרטים ובתוכניות טלוויזיה רבות השתמשו באותה מנגינה קליטה (לרוב כפרודיה על הסדרה עצמה) ואמנים רבים הקליטו לה חידושים, ביניהם הגירסה המפורסמת ביותר של "The Ventures". חוץ מזה, הנעימה המשטרתית גם פופולרית ביותר ברפרטואר של תזמורות מצעדים בתיכונים בארצות הברית ובהוואי. כנראה זו הפשטות והקלילות שבה, שהופכות את הנעימה לכל-כך נגישה. נסו לשרוק אותה, תראו כמה זה קל.

בוורלי הילס 90210

• האזינו כאן
  

אין הרבה הסברים מדוע נעימת הסדרה מתחילת שנות ה-90 מצליחה לעורר אותך. כנראה היא פשוט טובה. ג'ון אי. דיוויס, שכמו סטיבנס לא התעסק הרבה בכתיבת מוזיקה לסדרות,

כתב את הנעימה לסדרה המוצלחת, שנמשכה לא פחות מעשר שנים.

מלודית הגיטרה והסקסופון הרוקנ'רולית והצעקנית מצליחה להפוך לפסקול אמיתי של המתבגרים המגניבים והקולים (וגם של מי שהיו רוצים להיות כאלה) של אותה תקופה. לא רק בשכונת בוורלי הילס, מיקוד 90210, אלא בכל העולם. כמעט עשרים שנה חלפו מאז עלתה הסדרה לראשונה לאוויר ואי אפשר להיפרד מהמנגינה של בוורלי, גם לא הגיטריסט המוכשר הזה  או הפסנתרן הצעיר שמפשיטים אותה נפלא בעיבוד אקוסטי. שווה הקשבה.

הכל נשאר במשפחה

• האזינו כאן
  

החיים לא היו פשוטים לאדית' וארצ'י בנקר. היא כמעט ולא קיבלה ממנו אהבה, הוא שנא את בעלה של בתו (ועוד הרבה דברים אחרים) ורצה לשמוע כמה שפחות את הקול הצפצפני של אישתו.  

אבל למרות מערכת היחסים הבעייתית, בשיר הפתיחה של "הכל נשאר במשפחה" הכל נעלם. אדית' וארצ'י נראים לרגע ממש מאוהבים. הם מסתכלים אחד על השני ונזכרים בימים הטובים שחלפו.

זה היה מהלך אמיץ, בתחילת שנות ה-70, להפיק שיר פתיחה שכזה, כששתי הדמויות הראשיות מתיישבות מול פסנתר ושרות אחת לשנייה עם כל הזיופים וכל הצעקות. השיר "Those Were The Days", שנכתב על ידי לי אדמס והולחן על ידי צ'ארלס סטראוס, הביא איתו לא רק את האהבה הנסתרת בין אדית' וארצ'י, אלא גם שימש כפסקול לאמריקה של אותם שנים. אלו בהחלט היו הימים.

צוות לעניין

• האזינו כאן
  

מדהים כמה שנעימת הפתיחה המפורסמת של "צוות לעניין" תואמת לעלילת הסדרה. היא נפתחת במארש צבאי מדויק ובצלילים שמזכירים את המלחמה האמריקנית בויטנאם, שם

צוות החברים התגבש לראשונה. היא ממשיכה לחלק שני שמעלה תחושות מיסתורין, מתח ואקשן ובו גם תפקיד התופים משתנים ממארש צבאי למקצב רוקנ'רולי. המוזיקה מביאה איתה את האופי הייחודי של סרטי מלחמה הוליוודים, לצד האקשן שבסדרות מסוג "משימה בלתי אפשרית". המנגינה התיישבה במדויק על ההרפתקאות של חניבעל, בי.איי ברקוס, פייס ומרדוק ורק מלהקשיב פעם אחת, יכולת לדעת בדיוק את העלילות המתרחשות בפרקים.

סיינפלד

• האזינו כאן
  

נכון שהשיר הראשון שכמעט כל תלמידי הגיטרה לומדים לנגן הוא "Stairway to Heaven" של "לד זפלין" או "Smoke On The Water" של "דיפ פרפל"? מאז שנות התשעים, אחת היצירות הראשונות שתלמידי גיטרת הבס

לומדים לנגן, או לפחות רוצים ללמוד, היא הנעימה של "סיינפלד".

בפתיחת התוכנית, ובין מערכות, אפשר לשמוע את קטעי הפ'אנק המצוינים על גיטרת הבס אותם כתב ג'ונתן וולף. טכניקת הסלאפ המוכרת שנשמעת בנעימה (שמשמעותה להכות עם האצבעות על מיתרי הבס במקום לפרוט) הופכת באופן מושלם את המנגינה גם לקומית כשהיא יוצרת מעין צליל בועתי ושמח. ממש כמו הסדרה. מתחילתה של הסדרה ועד היום, הרבה מאוד בסיסטים מתנסים ומשתעשים עם היצירה הזו, והנה רק דוגמה אחת קטנה.

משפחת סימפסון

• האזינו כאן
  

ב-1989 חיבר דני אלפמן, אחד ממלחיני הפסקול הפופולריים בהוליווד, את הנעימה של "משפחת סימפסון". מי היה מאמין שהסדרה תישאר באוויר עד היום ורק תמשיך להשתפר עם השנים? הומר, בארט, מגי, מארג' וליסה הם

הדמויות היחידות מכל הסדרות שברשימה שעדיין מככבים על המסך בימינו. כמותם, גם המוזיקה שמלווה אותם לא נמאסת ועם השנים הפכה גם היא לקלאסית.

היצירה של אלפמן, שמורכבת ממוטיבים קלאסיים, קיבלה את אופי הסדרה בצורה מושלמת ,במיוחד בזכות הצורה ששולבה בסיפור הפתיח: אם זה בסקסופון של ליסה שנכנס פתאום לנעימה ורק ממנו בוקעת המלודיה המוכרת, או צופר האוטו עליו לוחצות יחד מארג' ומגי. כל שילובי הדמויות ביצירה עצמה מפארות אותה עוד יותר.

גם היצירה הזו הפכה פופולארית בקרב מוזיקאים רבים, שביצעו אותה בדרכים מצחיקות ומשונות. "גרין דיי" הקדישה גירסת רוק משלה עבור סרט "הסימפסונס" שיצא בשנה שעברה וגם ל"פול אאוט בוי" יש גירסה משלה. גם אם תמשיך הסדרה להיות משודרת עוד שנים רבות וגם אם תתבטל חלילה בשבוע הבא, המוזיקה של הסימפסונס תמיד תישאר חלק בלתי נפרד מהתרבות הטלוויזיונית והמוזיקלית שלנו, שאי אפשר לשכוח.

שלושים ומשהו

• האזינו כאן
  

אולי רגע אחרי שתאזינו לנעימה של "שלושים ומשהו" תזכרו שהיא מוכרת לכם לאו דווקא מהסדרה הדרמטית, שהיתה להיט בסוף שנות השמונים, אלא מתוכנית הרדיו

של הפסיכולוגית ורדה רזיאל ז'קונט. אבל לעד, הנעימה הנשענת על נגינת גיטרה אקוסטית עם מוטיבים דרומיים תהיה שייכת לאותה סדרה מוצלחת, שלא ממש הצליחה להגיע לראש רשימת הקלאסיקות, אבל בהחלט הצליחה לגעת ברבים. הרגשנים מביניכם, יכולים גם להאזין ליצירה בגרסתה הארוכה.

ומהי נעימת הפתיחה האהובה עליכם? טקבקו, גלו לכולם ושלחו קישורים. בקרוב נביא לכם את חלק ב' של הכתבה, עם עשר הנעימות הטובות ביותר בסדרות טלוויזיה ישראליות. זיכרונות נעימים.