הכלה ואמה לא היו מוכנות בזמן, הספר יפצה
הכלה והאם איחרו להגיע לחתונה, מכיוון שלא יצאו בזמן מהמספרה. בית-המשפט פסק: גם הן אשמות בעיכוב; הספר יפצה ב-1,000 שקל
ביום החתונה הגיעו הכלה ואמהּ למספרה בשעות הבוקר. לטענתן, הובטח להן כי עיצוב השיער והאיפור לכלה יסתיימו עד 17:30, על מנת לאפשר לכלה לצאת לסיור צילומים באור היום. בפועל, הכלה יצאה מהמספרה ב-18:50 ואמה יצאה בסביבות 19:50.
הכלה אף חזרה מסיור הצילומים למספרה ב-20:00 ל"רענון איפור", שתמורתו שילמה מראש, אך נאלצה להמתין במספרה כ-45 דקות. כתוצאה מכך, החופה נערכה ב-22:00 במקום ב-20:30 כפי שתוכנן. הכלה ואמה טענו, כי הן זכאיות ל-17,800 שקל פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להן.
בעל המספרה הודה כי אכן היה עיכוב בהכנת הכלה ואמה, אך לטענתו העיכוב נבע מהתנהגותה של אם הכלה, אשר ניסתה לחבל בסדר העבודה בסלון, והתעקשה על קבלת שירות ממנו אישית ולא מן הצוות שעובד עמו.
אשם תורם של התובעות
השופטת אנה שניידר מבית-המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבעה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד, שכן לכל אחד מהצדדים אשם תורם לעיכובים שנוצרו.
אם הכלה צריכה היתה, כאשר ראתה שנוצר לחץ של זמן, להסכים שהטיפול בה ייעשה על ידי עובד אחר במספרה, ואילו הכלה משראתה שחל עיכוב, היתה צריכה לוותר על סיור הצילומים או לחלופין - לוותר על "רענון האיפור", ולנסוע מיד לגן האירועים.
"אין דומה נזק של איפור לא מושלם לכלה יפה וצעירה, כמו הכלה במקרה דנן, לנזק שבאיחור ההגעה לאירוע עצמו, עם כל המשתמע מכך", כתבה השופטת.
עם זאת נקבע כי בעל המספרה, כאיש מקצוע העובד רבות עם כלות ואמותיהן, יכול היה למצוא פתרונות "יצירתיים" לבעיות שנוצרו, ולעמוד בלוחות הזמנים, ובכל מקרה, לא ניתן על ידו כל הסבר מניח את הדעת מדוע החל לרענן את האיפור של הכלה כ-45 דקות לאחר שחזרה מסיור הצילומים, ולא התפנה אליה מיד.
נקבע כי בנסיבות אלה, מוצדק לפצות את הכלה ואמה יחד ב-1,000 שקל. הואיל ורוב רובה של התביעה נדחה, לא חויב הנתבע בהוצאות משפט.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי פסק דין
לפנייה לכתב/ת 
