פמיניזם אינסטנט
יש מצבים בחיים שבהם אין ברירה, כי בחוץ אורבת מפלצת שקוראים לה אופוזיציה. 11 יום לבחירות והמועמדים לראשות הממשלה מוציאים את מה שיש (ואין) להם, כמו פמיניזם
המצוקה - ואולי זו ההארה "אפסו סיכויי להיות ראש ממשלה" - משגרת את יושבת ראש מפלגת השלטון להופעות ולראיונות בתנופה שטרם ידעה כמוה. מרוב התלהבות, ציפיטפוט מוצאת בעצמה כוחות חדשים וגם צדדים חדשים.
אין סיבה לפליאה, ככה זה במאבקי בחירה מרים. כשהאדמה הפוליטית בוערת מתחת לרגליים, לפעמים קופץ לו מעצמו הסעיף הסקטוריאלי. את שאול מופז ואת עמיר פרץ תקף בזמנם השד העדתי. ללבני זה קרה עם השד המגדרי
נכון, כל אחד מהאישים החל פתאום לרכוב על סוס אותו לא פגש מעולם, אפילו לא כסוס נדנדה, אבל יש מצבים בחיים שבהם אין ברירה. בחוץ אורבת מפלצת, וקוראים לה אופוזיציה.
נשים, בניגוד לגברים, לא "מורחות" שעות נוספות, אמרה לבני החדשה. רוב הנשים אולי לא מורחות, אבל יש אחת שמנסה. ולא יעזור לה. מעט מדי, מאוחר מדי ובבת אחת מדי, גילתה לבני את נשיותה הפוליטית. מעמד האשה (וזו זכותה) אף פעם לא כיכב באג'נדה שלה. לא צריך להיות מבריק, אלא מספיק להיות תשדיר ליכוד כדי לזהות את הבטן הרכה הזו ולהכות בה.
המבוכה מסתדרת יופי גם בלי אויבים מבחוץ: ניסוחיה של האידיאולוגית עצמה חושפים את הפמיניזם-אינסטנט שלה במערומיו. "הגעתי למסקנה שאנחנו יותר ענייניות. אולי מפני שאנחנו גם אמהות", ניתחה לבני בראיון עיתונאי. פמיניסטית אותנטית הייתה מעדיפה לתלות את עצמה לפני שתתלה את עניינותה המקצועית או האינטלקטואלית בעובדה שהיא אמא. אמא'לה.
גם הגברים-גברים לא מציאה
למען האמת, אפשר להבין אותה. השוביניזם והמאצ'ואיזם שממליכים כאן מלכים, ודאי בתקופות מלחמה, דחקו את שרת החוץ לפינה. לבני יכולה לצעוק עד מחר, שבישיבות עם אולמרט וברק היא לא עושה קפה (בדקתי. היא אכן לא עושה). בדעת הקהל הישראלית, הביטחוניסטית, המקסימום שאשה יכולה לעשות כשהתותחים רועמים הוא לא להפריע. כך שלבני לא סתם בחרה לשחק לפתע על המגרש המגדרי. היא הולכה לשם, כמעט גורשה, ממגרש המסדרים.
אלא שהתפנית הנשית ממלכדת. לא רק שאינה נראית פיתרון, אלא היא עצמה בעיה. הפמיניסטיות לא הולכות למות על זה, אבל הסקטוריאליוּת היא
הנשק של החלשים - ושל החלשות. לא של ראשי ממשלות. מי שאוהב לקחת דוגמה תמידית מארצות הברית מוזמן להיזכר בקמפיין הטרי של הנשיא ברק אובמה, שבו הצד השחור הוצנע ככל האפשר.
מה לעשות, ישראל אינה גרמניה. ודאי לא איסלנד. העניין הנשי כאן הוא להיט קטן. אם עליו מתלבשת הגברת, היא באמת לא תגיע רחוק. מצד שני, אם זה מנחם אותה, גם הצד הגברי-גברי שלנו, מברק ועד ביבי, דרך ליברמן ובחזרה, ממש לא מציאה. אבל אנחנו מזמן לא מחפשים מציאות. כולה ראש ממשלה.
לפנייה לכתב/ת 
