ספרדי כפול
החלטתו של השופט הספרדי חותרת תחת הזכות היסודית שלנו לריבונות ולביטחון, וחבויה בה דה-לגיטימציה עמוקה לזכותה של מדינת ישראל בכלל להתקיים
החלטת השופט המקומי הספרדי לפתוח בהליכי תביעה נגד פחות או יותר כל הצמרת הביטחונית של מדינת ישראל, בעת חיסול סלאח שחאדה ביולי 2002, מותירה את ישראל הרשמית לרגע אחד פעורת פה ומוכת תימהון וחוסר אונים. מתברר שמשפט דרייפוס אינו אלא היסטוריה מתמשכת החוזרת על עצמה במקומות, בזמנים ובהקשרים שונים, אבל המנגינה האנטישמית לעולם נשארת.
קשה פשוט להאמין כמה אי-צדק, שרירות, שפה אורווליאנית ושנאת ישראל יכולות להיות מקופלות בהחלטה קצרה יחסית. גם השיטה הזו לפיה כל שופט זוטר בכל מקום יכול על נקלה להעמיד לדין את כל הקאדר הבטחוני של מדינת ישראל, מצדיקה כמה תמיהות.
הזניית השפה:
"מקור משפטי במדריד מסר שהשופט פרננדו אנדיאו, החליט לקבל את התביעה שהוגשה על-ידי המרכז הפלסטיני לזכויות אדם, בשם עיקרון הצדק האוניברסלי, שבו מכירה ספרד, בכל הקשור לפשעים נגד האנושות ורצח עם".
כמה מילים בומבסטיות גוייסו כדי לחבר פיסקה ופסיקה כה מופרעת ומופרכת? הרי על מה ועל מי מדובר? על זכותנו הבסיסית לקום על מבקש נפשנו.
סלאח שחאדה:
סלאח מוסטפא מוחמד שחאדה היה ארכי-טרוריסט פלסטיני, ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה ומקים גדודי עז-א-דין אל קאסם, שעסק ללא הרף בטרור וברצח יהודים, 20 שנה ברציפות, גם במהלך ישיבתו בכלא הישראלי. בין השאר הנחה את המחבלים שחטפו ורצחו את החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון.
שחאדה תיכנן ואישר שורה ארוכה מאוד של פיגועים בהם רצח חמישה תלמידי ישיבה בעצמונה והריגת ארבעה חיילי צה"ל בתקיפת מוצב בסמוך לרצועת עזה.
ישראל ניסתה לחסלו במשך תקופה ארוכה. שחאדה נהרג לבסוף בהפצצת ביתו, בפעולה שבה נהרגו גם עוזרו ועוד 14 אנשים, בהם אשתו ושלושה מילדיו, וכן נשים וילדים שהיו שכניו. למותר לציין שזכותה וחובתה הקיומית של מדינת ישראל לחסל אנשים כמו שחאדה.
בשל נורמות הלחימה של שחאדה וארגונו - תמיד לחסות בצילם של אזרחים חסרי ישע או מתקנים הומניטריים, מתוך הנחה שהדבר ישתק את ישראל ויעורר אצלה דילמות בלתי נסבלות עד כדי אימפוטנציה מבצעית - נהרגו ולצערנו גם ייהרגו חפים מפשע. ישראל אינה יכולה ללקות בשיתוק ולא לפעול מול צורריה בשל נורמות הפעולה הנקלות והבזויות של אויביה. ראוי אולי גם להזכיר בהקשר זה את הברוטאליות שהפגינו אנשי חמאס כלפי אחיהם מהפתח בעזה.
הפולמוס:
ישראל לא חיכתה לספרדים. הרג חפים מפשע שנלווה להריגתו של שחאדה עורר תרעומת ציבורית ששיאה היה ב"מכתב הטייסים" ובהגשת תלונות קנטרניות בבריטניה על פשעי מלחמה כביכול נגד הרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר ואלוף פיקוד הדרום דאז.
ישראל מתחבטת ומתייסרת כל שנותיה בדילמות הללו, שאינן עדיין נחלת אוייביה. המאבק בטרור קיומי והכרחי, וככזה, בשל שיטות הפעולה של הטרוריסטים (ומבצע "עופרת ייצוקה" המחיש זאת היטב), כרוך לא פעם בפגיעה בלתי נמנעת באזרחים. במאבק בטרור מן הראוי לאמץ את שורותיו של ביאליק: "לא צדקת לב שפן ולא עוז נפש הכלבים", לאמור - לא ללכת שבי אחר התיפייפות של שמאל סהרורי, ולא אחר ברוטאליות של ימין מתלהם.
להזעיק שמיים וארץ:
נוכח ההחלטה הנוראה והמעוולת שנפלה בספרד, חובתה של ישראל הרשמית לצלצל בכל פעמוני האזעקה שלה ולהרעיש שמיים וארץ. מדובר בהחלטה שחותרת תחת הזכות היסודית שלנו לריבונות ולביטחון. זו החלטה שחבויה בתוכה דה-לגיטימציה עמוקה לזכותה של מדינת ישראל בכלל להתקיים. זו החלטה אנטישמית.
לפנייה לכתב/ת 
