הצהרת הכוונות של נסראללה

אין להקל ראש בנאומו של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, שאינו מסתכם ברטוריקה בלבד, אלא הוא עשוי להעיד על לחץ. נסראללה מעוניין לנקום על חיסול עימאד מורנייה, אך לא לאבד תמיכה בציבור בלבנון. 

רק לפני חצי שנה ביצעו ישראל וחיזבאללה עסקת חילופין שאמורה היתה לסיים באופן סופי ומוחלט את סוגיית השבויים, האסירים והנעדרים בין שני הצדדים. ארגונו של נסראללה החזיר את גופותיהם של של אלדד רגב ואהוד גולדווסר, לא לפני שהתעלל במשפחותיהם עד לרגע האחרון וסיפק דו"ח שנתפס כשטחי ולא מספק אודות מאמציו לברר מה עלה בגורלו של הנווט הנעדר, רון ארד.

מנגד, ישראל שיחררה את כל האסירים הלבנוניים שהיו בידיה ובהם את בכיר האסירים - סמיר קונטאר. היא השיבה את כל עצמות הלבנונים והפלסטינים שנקברו בשטחה וסיפקה דו"ח משלה אודות מאמציה לברר מה עלה בגורלם של ארבעת הדיפלומטים האיראניים שנעלמו בשנת 1982.

סימן "וי". נסראללה וקונטאר חוגגים את העסקה, יולי 2008 (צילום: AFP)

נסראללה, כצפוי, חגג את השחרור בשורה של טקסים. לכאורה נראה כי מנהיג חיזבאללה סימן "וי" שני לאחר שהשיג גם את נסיגתה המלאה של ישראל מכל אדמותיה של לבנון, למעט "חוות שבעא", שעליה הוא תובע בעלות. זאת, חרף העובדה שה"חוות" הן בכלל שטח סורי שדמשק לא ממהרת לוותר עליו.  

הנושא ממש לא סגור

כך או כך, החליט נסראללה להכריז כי הנושא ממש לא סגור - ואף רחוק מכך. הוא טען כי עצמותיהם של כ-350 לבנונים ופלסטינים, בהם מפקדת פיגוע "אוטובוס הדמים" בכביש החוף, המחבלת דלאל מוגרבי, לא זוהו בוודאות

וכך גם של עמיתה לחוליה, יחיא סקאף. לפיכך, "גורלם נותר עלום וישראל נותרה אחראית לגורלם".

זה הדין מבחינתו בנוגע לארבעת הדיפלומטים האיראניים, ונסראללה אף הצהיר כי ברשותו "הוכחות שהם נמצאים בבתי הכלא בישראל". את כל הסוגיה עטף נסראללה בנימוק הלכתי-מוסלמי ו"אנושי" וטען כי מחובתה של האומה הערבית להמשיך לפעול בנושא. מנהיג ארגון הטרור סבור כי זו חובה מבחינת הג'יהאד, המוסר וערכי האנושיות. נסראללה חשף טענות נוספות, לפיהן המוסד הישראלי הוא זה שהתנקש בקצין המבצעים של התנועה, עימאד מורנייה, בפברואר אשתקד.

כשמחברים את כל חתיכות הפאזל מקבלים תמונה בעייתית מבחינת ישראל: יום השנה להתנקשות במורנייה הולך וקרב, ונסראללה לא חדל מלהבטיח כי ינקום את מות חברו. "אל תשאלו אותי מתי והיכן, ואל תשאלו אותי לגבי הפרטים שפורסמו בישראל", הוא אמר כששב על ההבטחה. אותם "פרטים בישראל" הם הפרסומים לפיהם ישראל לקחה חלק בסיכול פיגוע גדול של חיזבאללה באירופה.

קהל היעד: הבוחרים בלבנון

אם כן, מדוע מנופף עתה נסראללה בשרידי 350 גופות ובנעדרים חדשים-ישנים? לכאורה הוא יכול היה לטעון כי כל תביעותיו מולאו וכי הוא השיג ניצחון מלא גם בסוגיה הזאת על ישראל. אחת הסברות היא שנסראללה ואנשיו נתקלים במצוקות מבצעיות להוציא לפועל את תוכניותיהם, ולכן הוא החליט להכשיר את הקרקע - שוב - לחטיפת ישראלים.

אם הוא באמת יצליח לעשות זאת, אולי באחת ממדינות אפריקה או אמריקה הלטינית, יוכל נסראללה לפגוע בשתי ציפורים במכה אחת. זאת, כשהוא רוחץ בניקיון כפיו וטוען כי הזהיר מראש שתביעותיו לא נענו וכי נקט גישה זו כדי לסיים באופן מוחלט את העניין. בנוסף, יוכל נסראללה לנופף בפעולה ולטעון כי היא מהווה נקמה יאה בעקבות חיסולו של מורנייה. צעד כזה להערכתו לא "ישבור את הכלים" מול ישראל, ממש כפי שהיה לאחר חטיפתו של אלחנן טננבאום.  

מנופף בגופות. בית הקברות לחללי האויב בצפון (צילום ארכיון: אביהו שפירא)

את כל הטענות הללו יצטרך נסראללה להשמיע לא לציבור בישראל אלא לציבור בלבנון, ובעיקר לקהילה השיעית, שנשאה ברוב הנטל של מלחמת לבנון השנייה ובאה אליו בטענות בעקבות זאת. אותה קהילה עלולה למצוא את עצמה שוב בקו האש, אם נסראללה יממש את איומיו ואם ישראל תחליט להגיב. לכן, מנהיג חיזבאללה דואג מראש למצב את עצמו כמי שפועל בתוך גבולות הקונצנזוס הלבנוני המעורפל.

"אמרתי לכם"

שוב נשאלת השאלה - האם חטיפת ישראלי היא היעד הבא של נסראללה? למרבה הצער, נאומו מקשה עוד יותר לשלול את האפשרות הזו. הרי כבר קרו כמה מקרים שבהם נסראללה פעל בכיוון זה ומיהר להפנות אותנו לארכיונים בטענה: "אמרתי לכם".

מצד שני, לא צריך למהר ולהיכנס להיסטריה. אחרי הכל נסראללה מצוי באילוצים משלו: מחד, הוא טרם הגיב על ההתנקשות במורנייה ומאידך, הוא לא הגיב באופן פעיל בעת שישראל נלחמה נגד חמאס. עובדה זו עוררה עליו לא מעט מבקרים בעולם הערבי.

ישנה בעיה נוספת: מצד אחד, הוא מעוניין לאותת לישראל ולציבור תומכיו בלבנון שהוא לא שכח את חיסולו של מורנייה ושהוא נערך להגיב כפי שהבטיח.

אולם מצד שני, הוא לא רוצה להגיב בצורה חריפה מדי שתגרור את ישראל לתגובה בלבנון, ולא רק בגלל הניסיון המר בקיץ 2006.

נסראללה, חשוב לשוב ולהדגיש, מכוון את מבטו ארבעה חודשים וחצי קדימה לעבר הבחירות הכלליות בפרלמנט הלבנוני. אם ישגה פעם נוספת ויבצע שוב צעד לא מדוד מול ישראל, בדומה לחטיפת של גולדווסר ורגב, הוא עשוי להיפגע מתגובת נגד חריפה של צה"ל. לפיכך, נסראללה מסמן מטרה אפשרית - חטיפת אזרח ישראלי בחו"ל בסגנון טננבאום. פעולה כזו, הוא סבור, לא תביא את ישראל להגיב בשטח לבנון. זו פעולה אפשרית, אבל לבטח לא וודאית.