מוסר בפרשה: האם הקורבן ראוי לעונש?

• על מה נדבר הלילה כשנסב לסעודת השבת המשפחתית? פוליטיקה? בודאי. הגיע הזמן להחליט כבר! יאמר מי שיאמר לקולות הצפים במרק הפוליטי. הנושאים המשפחתיים יעלו ויבואו אף הם. ומה עם 'פרשת שבוע' קצרה? הרי לכם המתכון השבועי שלי לסיפור-פרשת-שבוע-קצר ומוסר השכל בצידו.

• תקציר הפרקים הקודמים: פרעה מסרב לשחרר את עם העבדים העברי בו הוא ועמו מתעללים כבר מאות בשנים. הם משליכים את התינוקות לנילוס, הם מעבידים את הגברים בעבודת פרך קשה ביותר, והדברים ידועים. האלוקים בוחר במשה 'נסיך מצרים' למנהיג שיוציא את העם ממצרים, בית-העבדים הגדול. משה מהסס אך מקבל בסופו של דבר את התפקיד. אלוקים מיידע את משה מראש שהוא לא יצליח לשכנע את פרעה לשחרר את העם, וגם לאחר שינחתו על עמו מכות קשות ואכזריות (הידועות כ'עשר המכות') פרעה רק יכביד ויקשיח את ליבו. התשתיות הלאומיות של מצרים נהרסות בזו אחר זו. הדם פוגע במקורות המים, הדבר פוגע במקנה, מכת השחין פוגעת בבריאות הציבור, חיות טורפות פושטות על ערי מצרים ופוגעות בביטחון האישי של התושבים, הארבה מחסל את השדות. אך פרעה החוזה בהתמוטטות הגורפת, מכביד את ליבו ומתעקש שלא לשחרר את בני ישראל לחופשי.

• והשבת פרשת 'בא' – המכה העשירית שהולכת לנחות על המצרים היא הקשה והמזעזעת מכולם, 'מכת בכורות'. כל בכור במצרים צפוי למות בדיוק בחצות הלילה. מיורש העצר, בנו הבכור של פרעה ועד "בכור השפחה". וכך מזהיר משה בעצם המילים הנוראות הללו את פרעה.

:

ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כּה אָמַר ה' כַּחֲצות הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם:

(ה) וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיּושֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִים וְכל בְּכוֹר בְּהֵמָה:

(ו) וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמוהוּ לא נִהְיָתָה וְכָמוהוּ לא תוסִף:

(ז) וּלְכל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשׁונוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל:

(ח) וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף: ס שמות פרק יא

בפסוק ז' כתוב שה' יפלה דהיינו יבדיל בין בני ישראל שלא יפגעו מהמכה לבין המצרים שיפגעו. אך מסתבר שזה לא כל כך פשוט. בני ישראל נצטוו לעשות כמה פעולות שאמורות היו להגן עליהם מאותה מכה עצמה. באותו לילה, שהתקבע לדורות כליל הסדר אותו אנו מציינים עד עצם היום הזה. בלילה הזה היה עליהם לשבת בתוך הבית, נעולים בנעלי מסע, התרמיל על הכתף, המקל ביד מוכנים לתזוזה. עוד היה עליהם להקריב את קרבן הפסח, לאכול אותו צלוי בלילה הזה , ולתת מדמו על משקוף הבית ומזוזותיו.

אחרי שהם קיבלו את הוראות, הם מוזהרים באזהרה חריפה. הדם יהווה אות על הבתים כדי שה' לא יפגע ביושבי אותו בית. במילים אחרות, הבנים הבכורים העבריים חשופים לסכנת מוות בלילה הזה, כמו המצרים. אם הם לא ינקטו בצעדים המיוחדים עליהם מצווה ה'. יתרה מזאת. החג אותו אנו מציינים מכונה 'פסח' על שום הנס הגדול. ומהו הנס הגדול?

"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאות עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵיכֶם וְלא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכּותִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: שמות פרק יב

במילים אחרות, החג מכונה 'פסח' לא בגלל שיצאנו ממצרים, אלא משום שה' פסח עלינו, דילג עלינו, כשהעניש את המצרים.

• ועכשיו השאלה לדיון: מדוע עלינו להודות על כך שלא נענשנו עם המצרים?

הרי אנו היינו הקורבנות, והמצרים היו המענים. האם הקורבנות היו ראויים לאותו עונש כמו המצרים? האם לא חשבנו תמיד שחג הפסח נחגג על שום הפיכתנו לעם עצמאי ושחרורינו ממצרים? מדוע שהקורבנות ימותו ויענשו יחד עם המענים האכזריים, הראויים לכל עונש? תארו לעצמכם שמישהו היה קובע שקרבנות הנאצים היו פוטנציאלית צריכים להיענש עם הנאצים?

• התשובה, ויש בה מן האקטואליה – על מנת שהרשע ייענש, והטוב יצא לחופשי ללא פגע, על הטוב להיות אכן טוב. על 'הטוב' להיות ברמה מוסרית כזו, שהוא יהיה ראוי להינצל ולהיבדל מהאויב. והמשמעות לנו, היא שטוב איננו מובטח, אם אין לנו עליונות מוסרית ורוחנית. זה שאנו יהודים זה טוב ויפה, אבל צריך להבטיח שנהיה ראויים לטוב הזה. וכאן עולה השאלה הכואבת: האם אנו ראויים כחברה ל'פסח' הזה? אם לא למה? מה צריך לעשות על מנת שנהיה ראויים לכך? זה כבר דיון פתוח ובודאי חשוב.

• מתכון: כל התבשיל הרוחני הזה יכול לקחת 7 דקות או חצי שעה. תלוי וברמת העניין. פותחים בתקציר, עוברים לפרק של השבת, מעלים את השאלה לדיון, ומקנחים בתשובה. בהצלחה ושבת שלום.