ההרתעה דורשת תחזוקה

ההתמודדות עם הטרור העזתי בשמונה השנים האחרונות לימדה את צה"ל והשב"כ שפגיעה במחרטה המשמשת לייצור קסאמים, או במנהרת הברחה על ציר פילדלפי, אינן משפיעות על חמאס וגם לא על הארגונים הקטנים המייצרים כעת את הפרובוקציות. לכן החליטו כעת במערכת הביטחון לשנות את דפוס התגובה. במקום לייצר "חורים בקירות" החליטו להמתין עם התגובה עד שתיווצר מה שמכונה בצה"ל "הזדמנות מבצעית"; מצב שבו המודיעין יאתר מטרה, למשל, מחסן אמל"ח רציני שעוד לא נפגע, או מפקד לחימה פלשתיני שהגיח ממחבואו, ואז יכוון אליו כלי טיס שיפגע בו.

לרוב, מטרה כזו מתגלה למשך זמן קצר מאוד, או שבקרבתה יש אזרחים - ואז היכולת לפגוע בהם נמדדת בדקות. גם מזג האוויר הסגרירי השורר כעת מגביל את היכולת לאתר ולפגוע. כל אלה מחייבים המתנה סבלנית עד שיתלכדו התנאים המאפשרים מהלומת תגובה אפקטיבית, אך לא הרסנית מדי על הפרובוקציות העזתיות; כזו שתהלום את התנאים והנסיבות הנוכחיים.

השיקול המכתיב המתנה ל"הזדמנות מבצעית" נבון ומוצדק כשלעצמו, אך התוצאה הנראית שלו מתקבלת בצד הפלסטיני כהיסוס ישראלי לפעול מחשש לתגובה בזירה הבינלאומית; במקביל, הציבור בישראל מתוסכל כשהוא רואה את ההרתעה שהושגה ב"עופרת יצוקה" הולכת ומתנדפת לנגד עיניו.

לטובת המשא ומתן

יש גם היבט מדיני לסוגיית התגובה. היום אמורה משלחת חמאס לחזור לקהיר עם תשובותיה על הצעות מצרים. בכך יתחיל סיבוב נוסף של שיחות שאמורות להביא להכרזה רשמית, על דעת כל הצדדים, על הפסקת אש יציבה לטווח ארוך ב-5 בפברואר. כך לפחות רוצים המצרים. יש מקום לחשש שחוסר התגובה הישראלי על ירי הרקטות והמרגמות (שבע עד בוקר יום ראשון) לנגב המערבי יגרום להקשחת עמדות חמאס במו"מ.

לכן האינטרס הישראלי מחייב כנראה עוד הפגנת כוח - כולל אולי כניסה קרקעית נוספת של צה"ל לרצועה - כדי להמחיש מחדש לחמאס את מחיר העיכובים וכדי להכריח את חמאס לאכוף את נצירת האש גם על הארגונים הקטנים

שאינם נושאים באחריות שלטונית ומעוניינים ללבות את האש. יש סימנים שחמאס כבר עושה זאת, אך ביד רפה. צריך לספק לו תמריצים לפעול ביתר אפקטיביות. מאידך, אם תגיב ישראל בכל הכוח היא עלולה לחבל במאמצים שמצרים החלה בהם ובמאמצי הקהילה הבינלאומית לסכל את הברחות הנשק לרצועה. היא גם עלולה לגרום לבידוד נוסף של ישראל בזירה הבינלאומית.

כל אלה הם שיקולים חשובים שניצבים בפני הממשלה, הקבינט והטרויקה (אולמרט, ברק, לבני) בירושלים. אבל כשבוחנים את תמונת המצב בכללותה נעשה די ברור שהפרובוקציות היוצאות מהרצועה כבר מכרסמות בצורה חמורה בהרתעה שהשיגה ישראל. "תחזוקת ההרתעה" מצידה של ישראל היא כעת עניין קריטי, כיוון שהיא עשויה לקבוע באיזו מידה הפסקת האש תהיה באמת יציבה וארוכת טווח.