פעם ראשונה בקלפי: למי יצביעו הצעירים?
מאות אלפי צעירים בני 18 ויותר ילכו בשבוע הבא לראשונה בחייהם אל הקלפיות. כיצד יגבשו את החלטתם, איזה משקל יש לדעה של אבא ואמא - והאם זה בכלל עניין של מרד נעורים?
בעוד שמונה ימים יערכו מאות אלפי צעירים ישראלים, בני 18 ויותר, היכרות ראשונה מקרוב עם הקלפי ופתקי ההצבעה שמאחורי הפרגוד. לראשונה בחייהם יוכלו הצעירים לקחת חלק פעיל בהליך הדמוקרטי בישראל - להצביע ולהשפיע. אך האם הצעירים מעורים מספיק בנעשה בחיינו הפוליטיים? ובכלל, כיצד הם מגבשים את עמדתם וממה היא משופעת?
"ממעיטים פה בערכו של הנוער. דווקא לצעירים יש חושים יותר מחודדים משל מבוגרים. הם יודעים לזהות מי מורח אותם ומי עובד עליהם בעיניים. נערים וילדים מבינים את המצב ויודעים לנתח מי נגד מי. בסך הכול אנחנו לא שווייץ, כולם פה מעורבים בפוליטיקה וחיים את המצב", סבור שחר - תושב ראשון-לציון בן 20.
לדבריו של שחר, על-אף שהוא בן לבית "ליכודניקי מסורתי" - בכוונתו להצביע למפלגת הבית היהודי. "למרות שאני לא מגדיר את עצמי כדתי, אני תומך בהם מבחינה אידיאולוגית. הם המפלגה היחידה שמתאימה לי הן מבחינת הפיתרון המדיני והן מבחינת שילוב של המסורת והערכים היהודיים. לא שלא התלבטתי, הייתי מודע למגוון האופציות אבל בדקתי מעשים לעומת הבטחות. המשפחה המורחבת שלי מצביעה לליכוד מסורתית, אבל אני כבר מגיל צעיר הייתי יותר ימני מהם. הם נתנו לי את הכיוון ואני המשכתי הלאה", הוא אומר.
מצדה השני של המפה הפוליטית ניתן למצוא את רנן רז, בן קיבוץ דורות שבנגב המערבי. "אני מתכוון להצביע לחד"ש. דווקא בגלל שאני תושב עוטף עזה וסובל מהמצב ישירות - הכי טבעי שאצביע לחד"ש. אני מאמין בשיוויון, במדינת כל אזרחיה. אני לא רואה בערבים אויבים, אני אומר שצריך לחיות ביחד", אמר בשיחה עם ynet.
על-אף שרבים ירימו גבה לנוכח דבריו, הקיבוצניק בן ה-20 מבטיח כי החלטתו אינה עניין של מרד נעורים. "זה שחונכתי בדרך מסוימת לא אומר שאני חייב ללכת בדרך הזו. אני כבר לא ממש ילד, יש לי ראש ודרך חשיבה משלי. אני בכלל לא יודע כיצד ההורים שלי מתכוונים להצביע, אבל אני די בטוח שזה לא יהיה לחד"ש. ההשקפות הפוליטיות שלהם לא שמאליות".
אך לא כל מי שיילך ביום שלישי הבא לראשונה לקלפי כבר יודע איזה פתק יטיל. את שחף, תושב ראשון-לציון בן 20, מערכת הבחירות הנוכחית בעיקר מעציבה. "זה לא בוער בי וזה מעציב. אני רוצה שיהיה לי יותר איכפת, אבל הכל נראה לי אותו דבר. אין פה ממש בחירה בין יצחק שמיר ללוי אשכול. אני לא מרוצה מהאופציות אבל לא הכול אפשר לקבל על צלחת", הוא אומר.
לדבריו של שחף, בשלב זה אין לו עדיין מושג למי יצביע וכך גם המצב בקרב בני משפחתו. "כרגע הכיוון לא ממש ברור לי. ימין, שמאל, מרכז - כולם מייעדים לאותה מטרה: גלעד שליט והמלחמה בחמאס. אין לי מושג איך יצביעו ההורים שלי, לא התעניינתי. נראה לי שגם הם לא יודעים. אנחנו לא משפחה פוליטית, רואים חדשות אבל לא יותר מזה. לא דנים בפוליטיקה בארוחות שישי. אם אני צריך להמר - נראה לי שליברמן יהיה ראש ממשלה. המון חברים שלי הולכים להצביע עבורו".
נוטים לקצוות, מחפשים חד-משמעיות
אז אילו מפלגות עומדות לזכות בקולם של המצביעים החדשים? לדברי מנהלת מכון "דחף", ד"ר מינה צמח, צעירים נוטים להיות קיצוניים יותר מהוריהם ולכן בדרך כלל נוטים יותר לקצוות הפוליטיים. "זאת לא מרידה בהורים אלא קיצוניות שצעירים נוטים אליה. הילדים לוקחים את הנתונים של הוריהם ומקצינים אותם", אמרה.
"מתבגרים נוטים לחפש דברים רדיקליים יותר, ברורים יותר. מטבע התפתחותם, הם מחפשים את התשובות שתיראנה להם חד-משמעיות ולעתים זה בא על חשבון הרצון להתייחס לדברים מורכבים יותר", הסביר פרופסור חנוך פלום מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון.
"הם נתפסים להיבטים מאוד מסוימים, ההבחנה שלהם בדקויות מתפספסת לפעמים. עוצמה וכוח מדברים אליהם גם מבלי שיבינו את המשמעות המלאה והעמוקה של הדברים".
בניגוד לדברי הצעירים, פרופסור פלום סבור כי להורים יש השפעה גדולה על הדעות הפוליטיות של ילדיהם. "ההשפעה קיימת, בין אם באופן מודע ובין אם לא. זה נכון שהצעירים מנסים להתנתק מהוריהם כדי להוכיח שהם בעלי אוטונומיה, אך זה לא בהכרח אומר שהם לא מושפעים מהסביבה. יתרה מכך, גם ההורים מושפעים ולפעמים כדי לשמר את הקרבה לילדיהם, הם יהיו יותר קשובים לעמדותיהם הפוליטיות".
לפנייה לכתב/ת 
