השיגור האיראני: סיכון או סיכוי?
שיגור הלוויין האיראני מציב מדינת אויב במעמד של מעצמת חלל, ומבשר על יכולות צבאיות גבוהות, שצריכות להדאיג את ממשלת ישראל. מצד שני, הוא לא מהווה איום ישיר והוא גם יכול להיות בדיוק הבעיטה בישבן, שהחברה הישראלית הייתה זקוקה לה
היום (3 בפברואר) הודיעה איראן על שיגורו לחלל של הלוויין "אומיד" (תקווה), באמצעות משגר הלוויינים האיראני "ספיר". בשלב זה אין עדות מוצקה וברורה, שתעיד על הצלחת השיגור האיראני, אך במידה והשיגור אכן הצליח, הרי שאיראן הפכה לחברה התשיעית ב"מועדון החלל" - מועדון המדינות שלהן יכולת עצמאית להגיע אל החלל (יכולת פיתוח וייצור הלוויין, המשגר, טיל השיגור והתשתיות הקרקעיות הנדרשות).
מאז ספטמבר 1988, עת הפכה ישראל למדינה השמינית בעולם עם יכולת עצמאית בחלל, לא הצטרפה למועדון זה אף מדינה – למרות מאמציהן של מספר מדינות ובהן ברזיל, דרום קוריאה וצפון קוריאה. לשיגור האיראני ראוי להצמיד את התואר "הספוטניק האיראני", על שם הלוויין הראשון בעולם ששוגר על ידי ברה"מ ב-4 באוקטובר 1957. הדמיון מצוי בעובדה שבשני המקרים יכולותיו הטכניות של הלוויין שוליות למדי בשלב השיגור, וערכו המרכזי הוא תעמולתי במהותו. איראן מציינת את יום השנה השלושים למהפכה האיסלמית בשיגור לוויין לחלל- צעד שבצידו יוקרה בינלאומית ניכרת, שכן החלל נתפס עדיין (ובצדק רב) כשדה פיתוח ומחקר עתיר ידע וטכנולוגיה. איראן מודעת היטב לערך התעמולתי של השיגור, וכן למשמעויות הנסתרות יותר שלו – קרי, מי שמשגר לוויין לחלל, יכול (לפחות להלכה) לשגר ראש קרבי לטווחים ארוכים ביותר.
מבחינת ישראל, הרי שהלוויין האיראני אינו מהווה איום. יכולותיה החלליות של ישראל מקדימות את אלה של איראן בפער עצום, וללוויין ששוגר היום אין יכולות צבאיות או מודיעיניות משמעותיות. עם זאת, השיגור מלמד כי איראן השכילה להבין את ערכו של החלל כזרז וקטר טכנולוגי, מדעי, כלכלי, ביטחוני, חינוכי והרתעתי. שומה על מקבלי ההחלטות התקציביות בישראל לפקוח עין על ההישג האיראני האחרון, ולהבין שכניסת איראן למועדון החלל אינה יוזמה מקרית ואירוע מבודד – זהו חלק מתשתית עצומת מימדים המפותחת מזה למעלה מעשור. לא רק התשתית הטכנולוגית ראויה לתשומת לב, אלא התשתית האנושית: נבחרת של מהנדסים, טכנאים ומדענים איראניים, שרובם צעירים, טופחה על ידי השלטון בשנים האחרונות, ועתה הם מתחילים להניב פירות. דווקא נוכח הפרסומים על ירידת ההישגים התלולה של תלמידי ישראל במדעים, במתמטיקה ואנגלית (ועליה בהישגים האיראניים), יש להפוך את השיגור הזה לזריקת עידוד לחינוך המדעי-טכנולוגי במדינת ישראל.
האיראנים בחרו למקם את שדה השיגור שלהם ליד העיר סמנאן, שבצפון המדינה. המיקום שנבחר מאפשר לאיראנים לשגר את לווייניהם לכיוון דרום מזרח, מבלי שחלקים מהטיל יפלו בשטחן של מדינות שכנות. מכיוון שכדור הארץ מסתובב לכיוון מזרח, שיגור לכיוון זה מעניק למשגר הלוויינים כוח הרמה גבוה יותר, ומאפשר לו לשגר לוויינים במשקל גדול יותר. המשגר הישראלי, למשל, משגר לוויינים עד משקל של 350 ק"ג. לו הייתה יכולה ישראל לשגר לוויינים מזרחה (מבלי שיפלו חלקים במדינות ערב), היה אותו משגר מסוגל להרים לחלל לוויין במשקל 500 ק"ג. למרות יתרון זה ביכולת השיגור, תכנית החלל האיראנית נמצאת כאמור הרבה מאחורי תכנית החלל הישראלית, והלוויין ששוגר עתה הוא במשקל של 20-30 ק"ג בלבד.
הכותב הוא ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי, אוויר וחלל
לפנייה לכתב/ת 
