לך תוכיח שאמא שלך יהודיה

נתוני בתי הדין הרבניים לגבי לשנה זו פורסמו בשבוע שעבר. בין שלל הנתונים נחבא נתון שאמור לעורר סערה של ממש: מספר תיקי "אישור היהדות" שנפתחו השנה: 4,447 במספר!

כל תיק שכזה הוא עולם ומלואו – הנה למשל ע', בחור שפנה אלינו, למכון עתים: הבחור, יוצא רומניה, רצה להתחתן ונדרש לעבור תהליך של "אישור יהדות". הוא נדהם לגלות שהופנה אל חוקר שלא הכיר את השפה או הקהילה היהודית ברומניה. המסמכים שסיפק ועליהם חותמת נוטריונית, כמו גם השיחות שניהל החוקר עם סבתו ואימו על הקהילה ובית הכנסת ברומניה לא הספיקו, ובקשתו לאישור יהדות נדחתה.

תאמרו – "אבל אולי הוא לא יהודי? מדוע שלא יוכיח את יהדותו?".

ובכן, אין כל סיבה שלא יעשה זאת; השאלה כיצד יכול אדם להוכיח את יהדותו במצב הקיים כיום ברבנות? כדי להבין את הבעיה בפניה ניצבים אלפי ישראלים, נפנה לתהליך הקרוי "אישור יהדות".

מהו תיק "אישור יהדות"?

לרוב, אדם נדרש להוכיח את יהדותו במעמד הרישום לנישואין. ברגע שמתברר שהורי המתחתנ/ת לא נישאו בארץ, נשלח/ת האיש/ה אל בית הדין הרבני לצורך פתיחת תיק אישור יהדות. עבור רבים מדובר בהלם גמור - כל חייהם חיו כיהודים, חלקם עזבו את ארץ הולדתם בעקבות התנכלויות אנטישמיות. עתה הם נדרשים להוכיח את יהדותם בפני בית דין המבקש מהם לספק לו תעודות רשמיות מקוריות מארץ המוצא המעידות על יהדות האם והסבתא מצד האם (או כל תמונה או עדות העשויים לסייע).

חשוב לחדד ולהסביר שלא מדובר בזכאי עליה מכוח חוק השבות המוגדרים כיהודים עפ"י חוק השבות אך לא עפ"י ההלכה האורתודוכסית; שכן, מי שהוא יהודי רק מכוח חוק השבות בדרך כלל לא מנסה להירשם לנישואין ברבנות. מדובר באלפים הגדלים בידיעה שאמם וסבתם יהודיות- ומשום כך גם הם עצמם יהודים.

בעבר, די היה בהצהרתו של אדם אודות יהדותו והבאת עדים. כיום הממסד הרבני דורש מהמבקשים להינשא דרכו הוכחה שהם יהודים.

עבור רבים הוכחת היהדות היא משימה כמעט בלתי אפשרית. אמריקנים למשל, נתקלים בקושי גדול משום שהדת והמדינה בארה"ב מופרדות בחוק ולכן לא קיימת ניירת רשמית המעידה על דתו של אדם. במקרה שלהם, מכתב מרב אורתודוכסי המכיר את המשפחה עשוי להציל את המצב - אך אחוזים בודדים בלבד מיהדות ארה"ב מזדהים כאורתודוכסים. מה הסיכויים של עשרות האחוזים האחרים להשיג מכתב כזה ולהוכיח יהדותם?

הסובלים העיקריים הם יוצאי ברית המועצות לשעבר. שנים רבות של רדיפות והתנכלויות הביאו יהודים רבים להסתיר את זהותם מפני העולם שבחוץ - זה האחראי על הבירוקרטיה ומספק תעודות למיניהן. לא-פעם הם הסתירו ואף השמידו ניירת רשמית שהכילה מידע על יהדותם. לעתים קרובות המסמכים הרשמיים נלקחו מן המשפחות ערב עלייתם והוחלפו במסמכים ועליהם החותמת של שנת יציאתם ארצה - עובדה ההופכת אותם ללא קבילים בעיני בית הדין.

כ-4,500 איש בשנה נשלחים אל המסע המפרך להוכחת יהדותם. בממוצע, נפתחים כ-85 תיקים כאלה בשבוע. המסמכים שנאספו נשלחים אל חוקרי יהדות הבודקים אותם; אך אם דמיינתם צי גדול של חוקרים הבודק אלפי מסמכים מבוקר ועד ערב- שימו לב לנתון הבא:

בארץ פועלים שני חוקרי יהדות בלבד. שניים. על 4,500 תיקים בשנה! נתון זה מקומם ודורש מענה מיידי - מדוע נדרשים אלפים להוכיח את יהדותם באמצעים בירוקרטיים בלתי אפשריים? מדוע אין פירוט של תוצאות הבדיקה - כמה אישורי יהדות הונפקו בפועל וכמה תיקים נדחו?

תוך כמה זמן מתחייב בית הדין לספק תשובה? מהי הכשרתם של החוקרים? האם יש להם ידע על קהילות בכל העולם היהודי?

ומדוע מתייחסים בתי הדין לאלפי הפונים בצורה כזו ומקצים לטובת העניין רק שני חוקרים, וכך נוצרת סחבת ותקופת המתנה ארוכה ומורטת עצבים?

רבים מן הפונים לפתיחת התיק כבר קבעו תאריך לנישואיהם, שלחו הזמנות והזמינו אולם רגע לפני שהוטלה עליהם משימת "אישור היהדות". חלקם נאלצים לבטל את ההזמנות ולהמתין לאישור. אחרים בוחרים שלא לחכות, ולהינשא - אם לא כדת משה וישראל, אז כמנהג אנשי קפריסין. לא חבל?

שלומית סלומון היא חברה בצוות יעוץ ומידע במכון עתים.