פעם של עוד

במקום אחר בגיליון הזה של "בלייזר" תוהה אורי משגב איך קרה ששכחנו את יצחק קלפטר, אבל האמת היא שהוא לא באמת נשכח: שירים שכתב לאמנים אחרים או כאלה שהשתתף בהם כנגן עדיין מושמעים די הרבה. העניין הוא שלא תמיד מקשרים בינם לבין קלפטר, שהוא אמנם יוצר ונגן ענק - אבל כריזמה ויכולת שיווק עצמי מעולם לא היו בין מעלותיו הבולטות, אם להתבטא בריסון.

דווקא בקטע הזה עושה "דמיון חופשי", האלבום החדש שלו, שירות חשוב. מדובר בהקלטה של הופעה משנת 89', שהיא פחות תצוגת תכלית של נגן־על ויותר

 שואו־קייס של קלפטר הכותב: נעים לשמוע אותו מבצע בעצמו שירים שכתב לאחרים כמו "אם אתה בסביבה" של אריק סיני, "היא כל כך יפה" מימי כוורת, או "בואי נישאר" של גידי גוב. תודו שלא ידעתם שכולם לחנים שלו. נעים לא פחות למצוא כאן להיטים מתבקשים כמו "האהבה שלי היא לא האהבה שלו" ו"צליל מכוון", ואפילו קטעים נידחים יחסית כמו "כוכבים הם רק טיפות בחושך" מתוך "לבד", שתמיד היה בין הפייבוריטים האישיים שלי מיצירתו של האיש.

מפתיע, אבל דווקא הנגינה של קלפטר כאן היא פונקציונלית ומנומסת, ובטח שלא ממריאה לגבהים שבהם נגע כגיטריסט בכוורת, אחרית הימים או באלבומי הסולו שלו. חבל גם שנכנסו רק שני שירים מתוך האלבומים המעולים של קלפטר־את־איינשטיין, אבל יש גבול למה שאפשר לבקש מהופעה שהסתיימה לפני 20 שנה.

• יצחק קלפטר, דמיון חופשי
  

אלבומי מחווה לז'אנר מסוים הם מלכודת ידועה. קרוב מדי למקור, ואתה נופל למנייריזם ריק. רפאל סאאדיק עושה את ההומאז' שלו לאמני הסול הגדולים של הסיקסטיז באופן משכנע ומוקפד מאוד, והאלבום מהנה ועשוי כהלכה - גם אם מי שכבר מכיר את ספר השירים הבסיסי של הסול ייהנה ממנו קצת יותר. ובכל זאת, לא ברור מדוע יש להשחית זמן יקר על זמר שכל הטריק שלו זה להישמע בול כמו סם קוק או מרווין גיי, כשאפשר ללכת ישר למקור.

• רפאל סאאדיק, The Way I See It
  

היום כמעט כל ווטרן רוק כבר אוחז בסדרת בוטלגים רשמיים משלו, וניל יאנג לא יוצא מהכלל הזה. הדיסק החדש בסדרה שלו כולל קטעים משתי הופעות משנת 1968, ומציג אותו בנקודת זמן מעניינת מאוד: רגע אחרי שעזב את להקתו הקודמת, באפלו ספרינגפילד, ושנייה לפני שיצא אלבום הסולו הראשון שלו. יאנג מבצע כאן חצי משירי האלבום הזה, וגם חוזר לכמה משירי ב"ס - כולם בביצועים עילאיים, באיכות הקלטה צלולה ובקול צעיר וחזק. תענוג.

• ניל יאנג, Sugar Mountain