הכלנית: מלכת האביב

הכלנית, שהיא מן היפים והבולטים בפרחי ארצנו, משכה תמיד את תשומת ליבם של בני האדם. בעבר נהגו לקטוף ממנה ללא הגבלה, וכתוצאה מכך הלכה והתמעטה אוכלוסיית הכלניות בארץ. יישומו של החוק להגנה על פרחי הבר הביא להתאוששות הכלניות, והיום הן נפוצות בכל הארץ ויוצרות מרבדי פריחה מרהיבים מהחרמון בצפון ועד הר הנגב בדרום.

אתרים יפים של פריחת כלניות יש בארץ למכביר, וזה שליד מינחת מגידו עולה על כולם בצפיפות הפריחה שלו ובשלל צבעיו. הן פורחות כאן בתוך חורשת אקליפטוס בשטיח פרחים ססגוני, אין סופי.

כלניות בשלל צבעים במינחת מגידו (צילום: שרה גולד) 

תעודת זהות

אורך המסלול: עד 600 מ'

משך הסיור: לפי הכיף

דרגת קושי: קלה מאוד

ציוד: אין צורך בציוד מיוחד

עונה מומלצת: מאמצע פברואר עד אמצע אפריל

מפת טיולים וסימון שבילים: אין צורך

יוצאים לדרך

מינחת מגידו נמצא בעמק יזרעאל, באמצע הדרך מעפולה לצומת מגידו. המקום החל את דרכו כשדה תעופה של חיל האוויר המלכותי הבריטי, ולאחר סיום המנדט איבד מחשיבותו וירד לדרגת מינחת. היום יש כאן בעיקר מטוסי ריסוס, וכן מועדון דאייה ופעילות של חובבי מטוסים זעירים וטיסנים מונחים. אם יתמזל מזלכם, תוכלו לראות מטוס זעיר בפעולה.

הכניסה אל כביש הגישה למינחת נמצאת במרחק 300 מ' ממערב לצומת הסרגל. כביש הגישה משובש, וכבר בתחילתו תראו חורשות אקליפטוס ובהן שפע של כלניות בשלל צבעים. וזו רק הפתיחה. המשיכו וסעו כ-400 מ', עד שהכביש מתעקל ימינה לכיוון שער המינחת. עצרו את הרכב בשולי הכביש ולכו אל חורשת האקליפטוס שמצפון לכביש.

קרקע החורשה היא מרבד של כלניות הצומחות בצפיפות יוצאת דופן ובכל הצבעים האפשריים של הכלניות. בתוך המרבד הצבעוני הזה יש שבילים אחדים המיועדים לכם. הקפידו ללכת בהם ולא לרדת מהם ולרמוס את הפרחים. כדאי ללכת בשביל עד הקצה הרחוק של החורשה ולחזור בשביל אחר. כך תוכלו ליהנות משלל הצבעים המיוחד למקום. בשנים האחרונות התרבו הכלניות גם מדרום לכביש ואפשר לשוטט גם שם. אבל בזהירות - בשטח יש גדרות תיל ואפשר למעוד עליהן.

הכי כדאי לבקר בחורשה ליד מינחת מגידו בימים בהירים בשעות אחר הצהריים המוקדמות. אז חודרות קרני השמש מבעד לצמרות האקליפטוסים ומאירות את עלי הכותרת של הכלניות באור צבעוני. המראה קסום. בשעות בוקר מוקדמות, בשעות אחר צהריים מאוחרות ובימים מעוננים, הכלניות סוגרות את הפרחים שלהן ואינן מגלות לעין את מלוא חינן.

כלנית מצויה (צילום באדיבות הוצאת מפה) 

כדאי לנצל את הביקור בחורשה להצצה בעשרות מיני הצמחים הפורחים כאן לצד הכלניות, ותורמים את חלקם למרבד הצמחי המרהיב. בין השאר פורחים כאן כְּתֵמָה וצִבעוֹני, דוּדאים וציפּוֹרני חתול. ואם אתם רעבים, חפשו כאן את צמחי הקינְרֵס הסוּרי (ארטישוק הבר) - צמח אופייני לקרקעות כבדות, המאחר לפרוח ותפרחותיו הסגולות הענקיות בולטות לעין בחודש מאי. באביב המוקדם תזהו אותו כשוֺשֶנֶת גדולה של עלים, השסועים לאונות ארוכות וחדות שצבען ירוק כהה מבריק למעלה ואפור כסוף בהיר למטה. הארטישוק שאנו קונים בחנות תוּרבּת ממין קרוב, אך גם הקינרס הסורי טוב למאכל וגם טעים. בחודש אפריל מלקטים ערביי האזור את גבעולי הפריחה הצעירים ומבשלים מהם מעדנים.

ועל מה שבקצה הסרגל

עפולה, בירת העמק והעיר היהודית הראשונה שהיתה אמורה לקום על-פי תוכנית, רחוקה מלהיות עיר תיירות. למעשה, היא כל כך רחוקה מענייני תיירות, עד שרוב המטיילים אינם יודעים שיש בה אתרים אחדים שראויים לביקור. אחרי הכלניות כדאי לבקר בעיר שבקצה כביש הסרגל ולגלות את אתריה.

האתר החשוב בעיר הוא תל עפולה (תל פוּלֶה) ברחוב ברכאן פינת רחוב אוסישקין. ראשית היישוב בתל היתה בתקופה הכלקוליתית, והיום יש עליו שרידי מצודה ערבית (או צלבנית) שבחומתה משולבים סרקופגים (ארונות קבורה מאבן) גדולים מהתקופה הרומית. בהמשך הטיול, בסיור שאורכו קילומטר אחד בלבד, תוכלו לראות גם את בית-הכנסת הישן הבנוי בסגנון רומנטי-מזרחי (רחוב הבנים פינת יהושע חנקין); ללכת בנחת לאורך שדרת הדקלים המרכזית, שניטעה בעת ייסוד עפולה באמצע שנות ה-1920 (שדרות ארלוזורוב); להציץ בתחנת הרכבת הטורקית, על מבניה ששופצו בחלקם (בשולי הכיכר הצפונית ברחוב הנשיא וייצמן); ולסיים את הטיול ברחוב הנשיא וייצמן, ליד התחנה המרכזית, בפלאפל טעים ו/או בגרעינים בפיצוחי מגדן, שכן עפולה היא הרי "מעצמה גרעינית" וכאן נולדו גרעיני עפולה האמיתיים.

• מתוך הספר "מדריך מפה לטיולי פריחה", מאת אבי שמידע והגר לשנר (הוצאת מפה)