שיתוף קבצים: הפיראטים כבר מוכנים לשלם
מהיר יותר, חד יותר ולא מצונזר: משתפי קבצים כבדים עוזבים את BitTorrent ו-emule לטובת שירותי הורדות מהירים הכרוכים בתשלום, כמו Usenet ו-Rapidshare. הם מוכנים לשלם לגורם חוקי שימכור להם סרטים וסדרות ברשת, אבל אין למי
לפיראטים, שמורידים סרטים, סדרות, משחקים, מוזיקה ותוכנות ברשת, יש תדמית של אוכלי חינם. תעשיית הקולנוע והמוזיקה ההוליוודיות טיפחה את התדמית של משתמשים פורעי חוק שגונבים את התכנים. אבל מסתבר שרבים מהם כן מוכנים לפתוח את הארנק כדי לקבל פרקים טריים של סדרות טלוויזיה, זמן קצר אחרי השידור המקורי, או סרטים שרק אתמול עלו על מסכי הקולנוע – הכל באיכות גבוהה, HD אם אפשר.
לא מעט ישראלים משלמים עבור הורדות פיראטיות בנתיב המהיר, בשירותים כמו Rapidshare או Usenet, והם טוענים שפשוט אין אלטרנטיבה טובה יותר. הם היו מוכנים לשלם עבור התכנים שלהם כחוק - אבל אין למי.
Rapidshare – גן עדן פיראטי
Rapidshare, אחד משירותי ההורדות הפופולריים ברשת, הוא אתר גרמני שפועל משוויץ. לפי מדד אלקסה, האתר נמצא במקום ה-12 ברשימת האתרים הנצפים ביותר בעולם. מדובר בשירות לאיחסון קבצים בקליק, אחד מני רבים, שהפך, ללא כוונה מוצהרת של
מפעיליו, לגן עדן לפיראטים.
אפשר למצוא קבצים להורדה דרך Rapidshare בבלוגים, באתרים העוסקים בטלוויזיה, במנועי חיפוש ייעודיים כמו Filecrop או Fileshunt ובמנועי חיפוש רגילים לחלוטין כגוגל.
היתרון של Rapidshare על שירותי איחסון אחרים הוא שהאתר גיבש סביבו קהילה אקטיבית של מעלי קבצים ומורידים, המוכנים להקדיש כמה יורו בשנה עבור גישה מהירה יותר. אפשר גם להוריד את הקבצים ללא מנוי בתשלום, אבל האתר מכריח את המשתמש להמתין 60 שניות עד שההורדה מתחילה, מגביל את קצב ההורדה ואת מספר ההורדות שניתן לבצע בשעה אחת.
מנוי משלם יכול להוריד כמה שבא, עד 80 גיגהבייט בחודש, שהם כ-2.66 גיגהבייט ביום. משתמש משלם יכול לאחסן באתר קובץ בגודל מקסימלי של שני גיגהבייט במקום 200 מגהבייט, ואם צריך לאחסן קובץ גדול יותר, מחלקים אותו לפיסות קטנות והגולשים מאחדים אותן לאחר ההורדה באמצעות כלים ייעודיים.
האתר – שמאחסן כיום 4.5 פתהבייט (שהם 1024 טרהבייט, כל 1024 גיגהבייט הם טרהבייט אחד), נתון אמנם למתקפות משפטיות על הפרות זכויות יוצרים, ומשתדל להסיר תכנים מסוג זה, אך מתקשה להתמודד עם כמויות הענק שזורמות בצינורות. הקבוצות המקליטות ומעלות את התכנים, חלקן מונעות בידי אידיאולוגיה אנטי-תאגידית, יודעת לעקוף את המגבלות, לעוות את השמות ולהסוות את תוכנם האמיתי של הקבצים.
Usenet – הורדות למתקדמים
במקביל, גולשים רבים פונים לטכנולוגיה המיושנת יחסית Usenet, שכרוכה בהוצאות על מנת לעשות בה שימוש ראוי. Usenet, מערכת מבוזרת ששימשה בימיה המוקדמים לקבוצות דיון (ניוזגרופס) טקסטואליות בעיקר, הפכה עם השנים לכלי יעיל לאיתור והורדה למחשב של וידאו, אודיו, תוכנות ועוד.
Usenet נוסדה ב-1979 על ידי צמד סטודנטים מאוניברסיטת דיוק כרשת שיחות, אך גולשים סקרנים מצאו דרכים לעקיפת המגבלות ולשילוב קבצים (בינאריים) להודעות. קבוצות שסומנו במילים alt.binaries הציעו תכנים חוקיים ומהוגנים קצת פחות. תפקיד זה הן ממלאות עד היום, הרבה אחרי שהדיונים עברו לפורומים באינטרנט. ספקי אינטרנט רגילים, בארץ ובעולם, מציעים שרתי NNTP לקבוצות דיון, אך אלו מגבילים את אפשרויות ההורדה כדי לחסוך ברוחב פס.
משתמשי Usenet משלמים בדרך כלל תשלום חודשי או שנתי על ספק ועל תוכנת גישה, כמו NewsLeecher, Usenext ועוד. בבחירת ספק נהוג לקחת בחשבון ה-retention – כמה זמן הקבצים נשארים זמינים להורדה אחרי שהועלו לשרת, וה-completion ratio – היחס בין כמות המידע שנשלח לבין כמות המידע שאפשר להוריד בשלמותו. כמה שהמספרים האלו גבוהים יותר, כך השירות נחשב טוב יותר ומציע מבחר עשיר וקצבי הורדה טובים יותר. עלות שירות כזה נעה בדרך כלל בין שלושה לעשרים דולרים בחודש.
לעתים קרובות הקבצים נשלחים לשרת מחולקים לפיסות קטנות ודחוסות, כשתוכנות שיחזור ופריסה כגון winrar מאחדות אותן לכדי סרט שלם. הפרנואידים יכולים לשלם אקסטרה על חיבור דרך תשתית מוצפנת (SSL), כך שאף אחד, גם לא ספקית האינטרנט, לא יוכל לדעת מה הוא מוריד בדיוק, במטרה למנוע תביעות עתידיות על הפרת זכויות יוצרים.
המהירות קרובה למקסימום שרוחב הפס שרכשתם בספקית האינטרנט מאפשר: "היות ומהירות ההורדה די אינטנסיבית, מהר מאוד תגלו שהצלחתם לפוצץ את הדיסק הקשיח שלכם. תתחילו לתכנן קניית דיסק גדול במיוחד או למחוק מיד כל דבר שהורדתם לאחר הצפייה", ממליץ האתר HomeTheater במדריך למשתמשי Usenet.
בינתיים: אין אלטרנטיבה
אם ההורדות בשירותים כאלו אינן חינמיות, אילו יתרונות יש להן בכל זאת על צפייה בטלוויזיה? המורידים מציינים את הזמינות מייד אחרי השחרור בחו"ל, המהירות הגבוהה מהרגיל (יותר משירותי הורדות פיראטיים חינמיים, כמו ביטורנט ואימיול), את הנוחות, את היעדר הפרסומות והפטור מה-DRM – מנגנוני הגנה הנלווים לעתים לקבצים שנרכשו באופן חוקי. הגנות כאלו יכולות להגביל את המשתמש מלצרוב את הקובץ או להעביר אותו למחשב אחר, למשל. עם קבצים פיראטיים אפשר לעשות כל מה שרוצים.
בנוסף, השימוש ב-Usenet או ב-Rapidshare הוא חד כיווני. כדי להוריד בקצבים גבוהים, eMule ו-BitTorrent דורשות מהמשתמש לתת לאחרים להשתמש ברוחב הפס שלו ולהוריד ממנו גם, אבל ב-Rapidshare ו-Usenet אפשר רק לקחת, בלי לתת.
"יש אצלנו בפורום לא מעט אנשים שמסיבות פרוזאיות החליטו לא לשלם ל-yes או ל-Hot. את כל מה שהם צריכים מהטלוויזיה שלהם הם מקבלים ברשת, חלקם בתשלום ובכמה קליקים", אומר עידו (יאדו) ישעיהו, מנהל פורום טלוויזיה באתר אג'נדה - קהילה ותיקה ברשת שנדדה בין מספר אתרים, ודנה במה שמשודר על המסך הקטן. "אני משתמש בשירות מנוי הפרימיום של Rapidshare, שעליו שילמתי 55 יורו לשנה באמצעות PayPal. נסי למשל לחפש בגוגל שם של שיר או סרט ואת המילה Rapidshare - יש שם הכל".
"הסיבה שאני משתמש ב-Rapidshare בתשלום היא טכנית בעיקר: ספקית האינטרנט שלי כנראה מגבילה איכשהו את שיתוף הקבצים בביטורנט. יום אחד פשוט גיליתי שקצב ההורדה האט משמעותית, ואין לי ברירה, לפחות עד שתיגמר ההתחייבות איתם. ב-Rapidshare הם לא חוסמים את התעבורה והכל יורד במהירות גבוהה מאוד, בינתיים - אולי יחסמו אחרי שיקראו את הכתבה הזו".
"החשיבות של לצפות מהר אחרי השידור המקורי היא גם בהימנעות מספויילרים. קראתי פעם טור של רון מיברג שגילה לי, בלי אזהרה מוקדמת, שאחת הדמויות בסדרה שאני צופה בה מתה. עבור חובב טלוויזיה שגולש וקורא הרבה כמוני, אתה נחשף להרבה מידע, אתה עלול לגלות את הסוף וזה יכול להרוס את הכיף".
אם היה קם שירות חוקי בתשלום, היית עוזב את ההורדות הפיראטיות ועובר אליו?
"אם הייתה לי איזושהי אופצייה חוקית, בוודאי שהייתי משלם עבורה. אני משלם כבר עכשיו, אז מה זה משנה לי אם הכסף הולך ישירות לתעשיית הטלוויזיה או לאיזשהו אתר איחסון באירופה? מבחינתי, כל מי שיספק שירות ראוי בתנאים דומים לאלו של האופצייה הפיראטית, יקבל את הכסף שלי. השירות החדש של אורנג', למשל, פשוט יקר מדי לדעתי - חמישה שקלים לכל פרק זה לא מעט. הגיעה הזמן שהתעשייה תתפכח ותציע אלטרנטיבה טובה באמת, לפני שיהיה מאוחר מדי. המשתמשים הופכים מפונקים. ככל שגופי התוכן מושכים זמן, אנשים מתרגלים לקבל את הסדרות שלהם ברשת באופן לא חוקי ויהיה קשה יותר לשנות הרגל צרכני כזה".
כולם רוצים Hulu
למרות שקשה להתחרות במחירים ובזמינות של השירותים האלו, בחו"ל המצב טוב יותר: מספר אולפני סרטים ורשתות טלוויזיה, ביניהם Fox ו-NBC, חברו והקימו ב-2007 את Hulu, שמציע לאמריקנים תכנים חוקיים להורדה בחינם, תמורת צפייה בפרסומות. בנוסף ל-Hulu החינמי מתנהלים מספר שירותי הורדת תכנים הכרוכים בתשלום, כמו Movielink ו-CinemaNow.Netflix – ספריית DVD להזמנת סרטים בדואר, דרך האינטרנט – מציעה גם צפייה בסטרימינג (מדיה זורמת) בתשלום לפי שעה. תמורת 17 שעות צפייה של סרטים וסדרות של Fox, MGM, פרמאונט ואחרים משלמים תושבי ארה"ב 17 דולר.
ויש כמובן גם את חנות המוזיקה והתוכן של אפל, iTunes, שנחשבת להוכחה החיה הבולטת ביותר לכך שיש מקום לשירותי תוכן בתשלום באינטרנט. עד ינואר 2009 החנות מכרה ששה מיליארד שירים ואוחזת בנתח שוק של כ-70% ממכירות המוזיקה הדיגיטליות בעולם. למרות ההבטחות מאז 2005 של יבואנית אפל הקודמת בישראל, ידע, השירות מעולם לא עשה עלייה. עם כניסת היבואנית החדשה, איידיגיטל, נפתחה לישראלים אפשרות רישום ל-iTunes – להורדת אפליקציות ל-iPhone בלבד, אך לא סדרות ושירים.
בארץ עדיין אין מי שייקח יוזמה ויקים אתרים מקבילים. ספקיות התוכן הקיימות בישראל מעדיפות להיצמד למסכי הטלוויזיה, ומציעות רק תוכן ישראלי מקומי. yes מציעה באתר שלה רק מבחר מצומצם של תכנים לצפייה מקוונת, ומסרה כי "אכן יש כוונה בשלב הבא של האתר yes.walla! לאפשר הורדת חומרים בתשלום. הנושא נמצא בשלבי בדיקה והיתכנות".
ב-HOT אמרו כי באתר המתוכנן של החברה "הגולשים יכולים ליהנות משפע הפקות המקור של Hot". ומה עם הזמינות המיידית? "סדרות מובילות, כמו העונה החמישית של אבודים, העונה השביעית של 24, הלייט נייט של ג'ימי קימל והעונה השמינית של אמריקן איידול, מגיעות בהפרש של שלושה ימים בלבד מהשידור המקורי שלהן בארה"ב", מסרה החברה.
האפשרות החוקית היחידה, והטרייה יחסית, היא החנות Orange Time של אורנג', שמציעה תכנים לצפייה בתשלום, המוגנים ב-DRM. סרט בודד עולה 9.90-14.90 שקלים ופרק בסדרה עולה 4.90 שקלים. מוקדם עדיין לשפוט את מידת ההצלחה שלה. בלוקבאסטר הבטיחה להקים עד סוף 2008 שירות הורדות סרטי HD בתשלום ללקוחותיה הישראלים. השירות נמצא בשלבי בדיקות אחרונים, אך טרם עלה לאוויר.
Usenext ו-Rapidshare הן רק קצה הקרחון, ויש לא מעט קומבינות, הכרוכות בהוצאה כספית קטנה, להורדות איכותיות יותר. אחרים משתמשים בפתרונות בתשלום לעקיפת הנעילה הגיאוגרפית (geo-locking) של שירותים החסומים לישראלים. כך למשל ניתן לגלוש דרך מחשב מרוחק באמצעות שירות VPN או proxy, ולהתחזות למשתמש מארה"ב כדי לצפות בשידורי סדרות ב-Hulu. יש משתמשים שנעזרים בכרטיסי מתנה (gift cards) ונרשמים כתושבי חו"ל ל-iTunes, שלא מקבל כרטיסי אשראי ישראלים.
בינתיים נראה כי עד שייכנס גם לשוק הישראלי גורם אמיץ, שיצליח להתחרות במחירים ובאיכות של הפיראטים באופן חוקי - הגולשים ימשיכו להצביע בעכבר ולהיחשב כגנבים בעל כורחם.
לפנייה לכתב/ת 
