ההרס של "ערש התרבות"
אזור מסופוטמיה - בו נולדו הערים הראשונות, הומצא הכתב ונכתבו הספרים ששימשו השראה לסופרי המקרא - נמצא היום בלב עיראק, כלומר באזור מלחמה. מה עשתה המלחמה למורשת הארכיאולוגית של האזור?
מאת: פיטר בראון
לאחר יותר מחמש שנים וחצי למלחמת עיראק, מצבם של אתרי הארכאולוגיה והעתיקות במדינה הוא עדיין נושא מתסכל ושנוי במחלוקת בקרב ארכיאולוגים והיסטוריונים של האמנות. שני סקרים שנעשו ב-2008, אחד במאי בצפון עיראק ואחר בדרומה ביוני, שכנעו אחדים שהנזק המתמשך מצומצם משסברו רוב המשקיפים. אך מכיוון שיש בעיראק יותר מ-10,000 אתרים רשומים ואינספור תלים אחרים, שאולי טמונים בהם אוצרות לא מקוטלגים מ"ערש התרבות", מפקפקים ארכיאולוגים רבים אם האתרים שנסקרו אכן משקפים את המצב במקומות אחרים.
החוקרים האמריקנים והעיראקים שערכו את הסקר במאי דיווחו ש"בשום אתר לא נראו סימני ביזה או ונדליזם". ובדומה, בסקר שערך צוות ארכאולוגים בריטים ועיראקים, שביקרו בשמונה אתרים בדרום המדינה ביוני, כמעט שלא נמצאו עדויות לביזה מאז תחילת המלחמה.
אולם, דו"ח הסקר העיראקי-בריטי מזהיר ש"קשה (ומסוכן) להכליל" על סמך מצב האתרים שבהם ביקרה הקבוצה. תופעה יוצאת דופן חשובה שנתגלתה בשני הסקרים היא ריבוי השומרים שנועדו להרתיע בוזזים. לדברי לורנס רות'פילד מאוניברסיטת שיקגו, שלושה משבעת האתרים שנסקרו בצפון (חאטרה, כלח, ונינווה) "נשמרים מאז נבזזו זמן קצר לאחר הפלישה ב-2003". וכן, שלושה משמונת האתרים שנסקרו בדרום היו תחת שמירה (לגש, אור כשדים ואֶרֶך).
אבל השומרים נדירים ברוב האתרים הארכאולוגים בעיראק. אליזבת סי סטון מאוניברסיטת סטוני ברוק, שהשתתפה בסקר העיראקי-בריטי, מספרת כיצד הסיק הצוות שאין שמירה באתר לרסה, שנכלל בסקר בדרום: "אמורים לבקר שם מדי פעם בפעם, ולא נראה שעשו כן... כי מצאנו קן של נץ, ובו גוזל עליז למדי, במגדל השמירה". חלק מן הבעיה, מסבירה סטון, הוא שאף על פי שיש כוח נייד של 1,500 שומרים עיראקים המצויד ברכבים לצורך סיור באתרים, "לא הקצו שום נתח מן התקציב למימון הדלק".
"לא נעשה שום סקר מקיף לקבוע בוודאות מה הוא בדיוק שיעור האתרים שנבזזו מתוך 10,000 האתרים הרשומים", אומר רות'פילד. צילומי לוויין צבאיים "יכולים לאפשר למנתחי המידע לגלות את האמת כולה", הוא מוסיף, אבל הצבא "מסרב לחלוק אותם".
חוקרים ומנתחי מידע מוכרחים אפוא לבסס את הערכותיהם על נתוני לוויין ממקורות מסחריים, דיווחים של עדי ראייה, ופריטים שמוצאים שוטרים ופקידי המכס. סטון קנתה בעצמה תמונות לוויין במחיר של 150,000 דולר, כדי לחפש בהן סימני ביזה. היא תיעדה באמצעותן בורות שחפרו שודדים, ששטחם הכולל כ-15.75 קילומטרים רבועים, יותר מרבע משטחה של מנהטן. אבל רוב התמונות שרכשה צולמו ב-2003. נתונים חדשים יותר אינם אחידים, אינם רציפים ויקרים להשגה.
הבשורות הטובות, היא אומרת, הן שחרם הסחר והאיום בסנקציות חוקיות נוקשות יבשו כנראה את שוק חפצי האמנות שנבזזו, והקטינו את התמריץ לביזה. מכירת פריטים כדוגמת לוחות טין וחותמי גליל, אומרת סטון, "פשוט נבלמה בבת אחת ב-2003", כשהקהילה הבין-לאומית הגיבה לפשיטה על המוזיאון הלאומי של עיראק בבגדד בחוקים קשוחים נגד קנייה ומכירה של עתיקות מעיראק.
אתרים ארכיאולוגים הופכים לבסיסי צבא
אבל לא כל הנזק למורשת עיראק נגרם בידי בוזזים. בשני אתרים (תל אל-לחם ותל אל-עובייד) הוקמו עמדות פיקוד של הצבא "בראש האתר", כלשונו של הדוח העיראקי-בריטי. "מקלטים לכלי רכב (טנקים ונגמ"שים) נחצבו" בתלים העתיקים. משערים שבבנייה הזאת נחפרו וסולקו "מרבצים ארכיאולוגיים בתוליים", נכתב בדו"ח. באתר העיר בבל, מספרת סטון, הסירו חלקים מן השכבות העליונות של תלים בשטח כולל של 60 דונם, או כ-13 מגרשי כדורגל, בפעולות צבאיות כגון מילוי שקי חול, חפירת תעלות קשר והכשרת מגרשי חנייה.
לדעתה של היסטוריונית האמנות זיינאב בחרייני, ילידת עיראק וחוקרת מאוניברסיטת קולומביה, לא תתאפשר הערכה רצינית של הנזק עד שיסתיים הכיבוש. ועם זאת, התחוור לבחרייני שהפשיטה על המוזיאון הלאומי של עיראק ועל האתרים הארכיאולוגים היא רק "קצה הקרחון", רק חלק מהשמדה היסטורית ותרבותית של ארכיונים, ספריות ואוניברסיטאות, וכן של חברים בקהילת המלומדים. "כל כך הרבה מתו, איבדו את בתיהם, או נאלצו לצאת לגלות", היא אומרת, "עד שקשה לי להתרכז במורשת התרבותית לבדה".
הכתבה התפרסמה בגיליון פברואר של "סיינטיפיק אמריקן "
לפנייה לכתב/ת 
חייל אמריקאי מאבטח את מוזיאון בגדד
צילום: Gettyimages Imagebank
