שני ראשי ממשלה
הציבור הישראלי אמר את דברו - אבל האמירה אינה ברורה. שני תרחישים אפשריים: ממשלת ימין-דתיים, או אחדות - ואולי רוטציה בין לבני לביבי. ולאן תלך העבודה המרוסקת?
שני ראשי ממשלה פוטנציאליים - זה מה שבחר הציבור הישראלי בבחירות 2009. לפי סקר ynet ומדגמי הטלוויזיה,
בכנסת ה-18 לא תהיה מפלגת שלטון. לפיכך, כל האופציות פתוחות. אמנם, קדימה בראשותה של ציפי לבני עקפה את הליכוד של נתניהו, אך גוש הימין זכה ברוב ברור.
63 עד 65 מנדטים, לפי המדגמים השונים, ניתנו למפלגות הימין והדתיים, לעומת 50 עד 52 למרכז-שמאל (ללא בל"ד ורע"מ-תע"ל, שערב הבחירות הבהירו כי לא יתמכו במי שתמך בפסילתן).
מבחינתה של ציפי לבני, האפשרויות מצומצמות יחסית: כבר הערב היא הבטיחה לפנות לליכוד ולעבודה ולהציע לשתיהן לחבור אליה לקואליציה. בהמשך תנסה לצרף גם את ישראל ביתנו וש"ס, ובמקביל תנהל דיאלוג עם מרצ - שלא תשב עם ליברמן.
נתניהו, מצידו, תקוע אף הוא, אך נראה שבידיו אפשרויות מגוונות מעט יותר: הוא הבטיח לפנות לש"ס ולישראל ביתנו לפני כל מפלגה אחרת. הצטרפותן של שתי המפלגות הללו מגדילה לו את הקואליציה ב-25 מנדטים - וזה עדיין לא מספיק. הוא יהיה חייב - והצהיר שגם רוצה - את קדימה או את העבודה בממשלתו. אפשרות נוספת עבורו היא להקים ממשלת ימין-דתיים, עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי, וללא העבודה וקדימה.
אין להקל בחשיבות ההכרעה, שעומדת בפני אהוד ברק. יותר ויותר בכירים בעבודה תובעים ממנו ללכת לאופוזיציה, במקום להצטרף כגלגל חמישי לממשלת נתניהו או לבני - ובפרט במחיצתו של ליברמן. וממילא, לנוכח מניין המנדטים הזעום, העבודה לא תוכל להוות משענת פוליטית ממשית לקואליציה החדשה.
אחת האפשרויות שמתגלגלות במערכת הפוליטית, היא חזרה על תסריט 1984 - של רוטציה בין שתי המפלגות הגדולות. אז היו אלה פרס ושמיר, שהתחלפו ביניהם באמצע הקדנציה - בממשלה היחידה כמעט שזכתה לכהן בישראל ארבע שנים תמימות. נתניהו לא אוהב את הרעיון, גם לבני לא - אך אפשר שבשם היציבות, ולנוכח אמירתו הדו-משמעית של הבוחר הישראלית, לא יהיה מנוס מפניו.
לפנייה לכתב/ת 
הילכו שלושתם יחד?
צילום: AFP
מומלצים
