הגבלת שכר: גם בתעשייה ובהיי-טק?

העולם נע בתנועת מטוטלת: אחרי שלושים שנות הפרטה, שוק חופשי פרוע, דה-רגולציה וגידול מבהיל בפערי השכר, אנחנו חוזרים, במהירות מבהילה, אל הקיצוניות השניה. אם בשנות ה-90 היה נדמה שהמדינה בדרך לסיים את תפקידה בעולם, כרגע נדמה שזה מצבו של השוק.

זה התחיל בדיקטטורים החדשים - ולדימיר פוטין מרוסיה והוגו צ'אבס מוונצואלה, שמלאימים במרץ את אוצרות הטבע של ארצותיהם; וזה המשיך במשבר הכלכלי הגלובלי, ועם ממשלות המערב שממהרות לשפוך כסף ולהתערב בשוק - כדי להקדים תרופה למכה ולבצע "ניו-דיל" לפני שהמשבר יגיע למימדים של שנות ה-30. ממשלות אירופה וארה"ב מתחרות ביניהן מי תרחיב את תקציבה יותר ומי תבצע מהלכים "נועזים יותר" להגבלת הבנקים ואנשי הפיננסים.

הבון-טון הנוכחי נוגע להגבלת שכר הבכירים - הפעם בחברות פרטיות שמקבלות סיוע חירום ממשלתי. בריטניה, שהלאימה חלק גדול מהמערכת הבנקאית שלה, וגרמניה, שחילקה לבנקים ולמוסדות פיננסיים סיוע של מאות מיליארדי אירו, היתנו את הסיוע בהפסקת חלוקת הבונוסים והדיבידנדים למנהלים. השבוע הודיע גם ברק אובמה כי ארה"ב תגביל את השכר בחברות המקבלות סיוע לחצי מיליון דולר לשנה - סכום דמיוני עבור הישראלי הממוצע, אבל דיאטה רצחנית למנהל בנק אמריקני. בוכים? רוצים סיוע? הדקו את החגורה.

הטרנד העולמי הגיע בסוף, כרגיל, גם לישראל, עם המכתב המנומס ששלח המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, למנהלי הבנקים, שביקש מהם "לשנות כיוון" בנוגע לתנאים ולבונוסים. ישראל מתערבת במשבר הכלכלי באופן מאופק מאוד - היא אינה מלאימה ואינה מחלקת כסף, אלא נותנת למוסדות הפיננסים אשראי וערבויות שאמורים למנוע את קריסתם מראש. אבל גם סיוע עקיף הוא סיוע. ההערות העדינות על חגיגת השכר כבר מניבות תוצאות: בנק הפועלים ובנק דיסקונט כבר הודיעו על קיצוצים, ומנכ"ל הפועלים, צבי זיו, הצהיר כי העליהום על השכר הוא פאתטי, כלומר, מאיים על שלוות נפשו.

גם חברות ריווחיות מקבלות סיוע

הטרנד הדיאטתי עוסק, בינתיים, בחברות המקבלות סיוע חירום לרגל המשבר. אבל מה בנוגע לחברות שמקבלות סיוע נדיב חודש-חודש, שנה-שנה, גם, ובעיקר, כשהן מרוויחות? ממשלת ישראל מחלקת לחברות תעשייה בגליל ובנגב 350 מיליון שקלים באמצעות מרכז ההשקעות של התמ"ת. ניתן להעריך שעלות הבונוסים ותוספות השכר שקיבלו השנה המנהלים הבכירים בכל מפעלי התעשייה הנתמכים עולה על הסכום הזה.

1.2 מיליארד שקלים מחולקים באמצעות המדען הראשי לפרוייקטיים חלוציים של מחקר ופיתוח בהיי-טק. כמה מהנדסים מועסקים בסכום הזה? ומה ההצדקה לכך שעצמאי קטן, שמרוויח, נניח, 6,000 שקל בחודש, יסבסד את מנכ"ל כימיקלים לישראל, או אפילו מהנדס תוכנה חרוץ שמרוויח 20 אלף?

סיוע לתעשייה והשקעה במו"פ אינם פטנט ישראלי. מרבית מדינות אירופה, חלק ממדינות ארה"ב ולא מעט מדינות בעולם השני והשלישי מעניקות סיוע דומה תמורת "החסד" שהחברות עושות עמן בהקמת מפעלים על אדמתן. המגזר הפרטי הוא לא באמת פרטי בשום מקום. לישראל, כמדינה קטנה שנלחמת על ההשקעות בשוק תחרותי, אסור להיות המדינה הראשונה שתקשיח את התנאים לקבלת מענקים ותעשה בעיות למנהלים המפונקים. הבונוסים גדולים מדי? אין בעיה, נעביר את המפעל למדינה אחרת - תסמכו על שרגא ברוש: כל איום קטן על חגיגת השמנת יעורר כאן מהומת אלוהים.

אבל ישראל לא תוכל לעמוד מול מגמה עולמית. ברגע שאובמה, בראון, מרקל וסרקוזי יגלו את הר הכסף הזה, גם המדינות הקטנות ייזכרו בו, וברגע שהמתחרים יתחילו לבטל מענקים, גם ישראל תוכל להרשות לעצמה. מה שנחשב כיום לפופוליזם זול יהיה מחר מקובל על הכל. ממשלת ימין חדשה ורעננה תשמח לקחת משימה כזאת על עצמה. מלחמה בחתולים השמנים תוכיח את עוצמתה וכוחניותה של הממשלה, תהיה פופולרית ובאותה עת גם תקבל לגיטימציה מהשמאל. תסמכו על ביבי ואיווט: הם יטפלו בחתולים השמנים כמו שיטפלו בכולם.