הרומנטיקה חמקמקה, אבל לא קשה לשמר אותה

אלף ורחל, שהכירו אצלנו בקבלת שבת, התחברו. בימים האחרונים אני מבין שיעל ואני מוכרחים לעשות משהו דחוף בשביל הזוגיות שלנו. הטיפול הטוטאלי בילדות מתיש ומספק, אבל יוצר בינינו מרחק. חג האהבה הזה הוא הזדמנות פז לתקן

עפר גרינשטייןעדכון אחרון: 14.02.09 , 22:14

עפר, גרוש פלוס המתקרב לגיל 60, התחתן עם יעל, החברה הטובה ביותר של בתו תמר. יש להם יחד שתי ילדות קטנטנות. הוא מתאר את חייו בצומת מורכב זה: האבהות החדשה והישנה, הסבאות, ההורים הקשישים.

באחד באפריל 2005 נישאנו, יעל ואני, בקפה "סוגריים" הירושלמי. היום לפני שלוש שנים, ביום האהבה, נולדה לנו עלמא, בכורתנו. בימים האלה היא מסתירה את ההתרגשות לקראת יום ההולדת בגן, ואולי השנה תסכים שיניחו לה זר על הראש.

יעל, שמפיקה את התוכנית לחגיגות השלוש, ביקשה שאקח את הילדות לגן השעשועים שמול הבית. דרך מקובלת לאפשר לאמא עובדת הספק. שבוע יום ההולדת של עלמא יהיה אצלנו לנצח שבוע האהבה, שבוע הרומנטיקה המתחדשת, שבוע התרומות לתא המשפחתי. השבוע שבו גם לנו שנינו מגיע תשומת לב.

בגן השעשועים יושבות על ספסל מספר נשים ערביות, מאבו טור החצויה. סואן אצלם בשעות האלה, ואת החברותא שהיתה נהוגה פעם בבאר מחליפה הקרוסלה בגינה הציבורית.

הצטרפנו. אני יושב בצד אחד של הגן, הן יושבות בצידו האחר, בינינו הילדים. לעלמא יש סגנון מיוחד במינו ליצירת קשרים - היא מתיישבת על המגלשה ונועצת מבטים בילדות הערביות. כמו צייד ממתינה לרגע הכושר להגיד משהו. מסוגלת לא להסיר את העיניים במשך דקות ארוכות ביותר. אני משוכנע שהפעם זה לא יעבוד, אבל אחרי כמה דקות הן בקשר, משתובבות ומשחקות כאילו כבר נפגשו פעמים רבות קודם. הילדות מסביבה שומרות עליה מחמת הבנים שרוכבים על אופניים בפראות. לעיתים הן פונות אלי כמתורגמן חובב. עלמא מקבלת מתנה, תליון. נגה בתמורה נותנת את בקבוק החלב החצי גמור שלה. אני לא חש בעוינות. אפילו לא בחשדנות. רק סקרנות.

הילדים מחוברים, גולשים במגלשות, מתנדנדים, מציירים בגחלים על האספלט. הבנות מטפלות בנגה במקצועיות. אבל איזו תהום פעורה בינינו, ההורים. הערביות לבושות כמו נשים בשכונות החרדיות בירושלים, מכוסות לגמרי, חלקן מפטפטות, חלקן משננות מתוך ספר שנראה כמו תהילים. קשה להבחין בהבדל, רק השפה מסגירה. מתחיל להחשיך, ההורים משני צידי הגן עושים קולות ותנועות של סיום היום. הילדים מסרבים ומבקשים בערבית ובעברית - "רק עוד רגע אמא".

יעל מגיחה אל הגן, תרמיל המצלמות הכבד על גבה, היא כבר מתקשרת עם הנשים. אחת הנשים מדברת עברית, בילתה עם הבן שלה הרבה זמן בבית חולים בארץ. ניתוח לב קשה, ככה למדה את השפה. שיחת נשים אקראית מקרבת פי אלף יותר משיחת גברים בטלה. אני מבקש מיעל לצלם כמה תמונות לטובת הטור שלי, אבל הערביות מסרבות בנחישות. שלוש הערביות יפהפיות, יעל לא לוחצת. צילום פפראצ'י היה הורס את הצעדים בוני האמון שהתחלנו לייצר בגן בשבוע האהבה, ביום הבוחר.

אני לא רוצה להפריע, לכן אני לוקח על עצמי את תפקיד נושא הכלים והחפצים של המשפחה וחותך. הבית מסודר. אני יודע שיעל מצפה שגם אני אעשה משהו בשבילה, מחווה קטנה לכבודה ביום האהבה. הנסיונות הכושלים שלי בשנים שחלפו לא שברו אותה. היא עוד מקווה. היא חוזרת מהביתה עם הבנות, מאושרת - "קבענו איתן להיפגש שוב".

"ואת מאמינה שזה אכן יקרה?"

"מאמינה במאה אחוז".

"תזמיני אותן אלינו?"

"הזמנתי".

"יבואו?"

"אולי. היא אמרה אינשאללה, ואתה יודע שהן לא משתמשות בשמו לשווא".

"תנסה, זה כל כך פשוט. ספונטניות"

אלף ורחל, שהכירו אצלנו בקבלת שבת, מנסים יחד. הוא סימס לי "שבעזרת השם הפעם זה יצליח". אני מקווה שהם יעדכנו, אני סקרן. כמה דקות אחרי שיצא באותו יום שישי הוא חזר. "הלב השבור שלי אמר לי לחזור", הסביר במבוכה. החזרנו אותו אלינו באלגנטיות של כף נעליים משנהב והתפתחה שיחה. סיפר שהוא מתקשה להביע רגשות. כשהוא כבר מעז, יוצאת לו פדיחה מקולקלת. "אני מוכרח לנסות ולהיות רגוע".

"פשוט", אמרה לו רחל. "תנסה, זה כל כך פשוט. ספונטניות".

אלף שלף מתוך מעילו חבילה ארוזה באלתור והגיש אותה לרחל. "ככה?"

"כן, בדיוק", ענתה לו והוסיפה חיוך ענק.

"עכשיו אני אכין לך תה מעולה", אמר.

רחל התרגשה. "כבר לא זוכרת מתי הציעו, מתי הגישו לי ככה בפעם האחרונה".

בספרים אמנם כתוב שפותחים את המתנות אחרי הארוחה, אבל יעל חושבת שצריך מיד. רחל פתחה את העטיפה המאולתרת והוציאה את הסוודר הישן שאלף לבש קודם והבין שמצא חן בעיניה.

כן, היה שם חיבוק תודה, כמו שצריך בדיוק.

ילדים קטנים מחבלים במנהגי שבת המלכה. מי שאוהב לישון עד מאוחר ביום המנוחה, שישכח מזה. בשש וחצי בבוקר הקטנות מתייצבות, מושכות באוזניים, מנסות לגרד נקודות חן, בודקות למה העפעפיים סגורים. לא נותנות מנוח. כל אחד משני הפגרים במיטה מקווה שהשני יהיה אציל נפש ויזוז ראשון. כשכועסים עליהן הבנות שוכחות ברגע. הלוואי שזה היה ככה ביחסים. חמימותן כובשת. שילחנו אותן מחדרנו, מתופפות ומחצרצות את "יוסי בכינור, פסי בתוף", כדי לוודא שגם רחל ואלף יתעוררו.

טוקבק כדורבנות:

טיפ פשוט לזוגיות טובה / פלונית

לקבוע יום קבוע פעם בשבוע, ולצאת ביחד לבית קפה. שנים המליצו לי על זה ולא האמנתי שזה יכול לעזור - כשהתחלנו לעשות זאת, בבקרים (כדי לחסוך בבייביסיטר), זה שיפר את היחסים בינינו בצורה מדהימה! פשוט לא ייאמן עד שמנסים. ואם לפעמים אנו מפספסים שבועיים שלושה - מיד מרגישים את המתח מחלחל שוב לזוגיות. מומלץ בחום!!

עוד שלושה ימים לחגיגה. יעל תופרת לעלמא חולצת יומולדת עם לב ענק בחזית. מכינה עוגות יומולדת מהממות, שכמותן לא ראיתי מימיי. ספר בישול בצרפתית אחראי ליצירות המופת. המתנה העיקרית תהייה הפעם תיבת קש מהודרת מלאה בתלבושות ותחפושות שנקנו בשוק רמלה-לוד אצל הדוכן שצועק בהומור רוכלים "סחורה גנו בה סחורה גנו בה, בואי אמא'לה את אומרת הכל בשביל הבת שלי...."

בימים האחרונים אני מבין שאנחנו מוכרחים לעשות משהו דחוף בשביל הזוגיות שלנו. הטיפול הטוטאלי בילדות מתיש ומספק, אבל יוצר בינינו מרחק. מזמן שלא הקדשנו דקה זה לזה, והכל כאילו קרה כל כך מהר.

בין שאר המצרכים שהבאנו היה זר פרחים קטן

הרומנטיקה חמקמקה, אבל נדרש כל כך מעט בשביל לאחוז בה שוב. לקחתי איתי את עלמא לשוק, ובין שאר המצרכים שהבאנו היה זר פרחים קטן ליעל שעלמא סחבה בקפדנות בדרך חזרה. היום אזמין אותה לקולנוע, משהו שכל אהבנו לפני הלידה ושכחנו.

היום אנסה להצית מחדש את אותו הדבר שבעצם בזכותו אנחנו שורדים כל כך הרבה זמן.

בשבוע הבא אם ירצה השם אפרד מכם. אכתוב בטור הבא לטוקבקיסטים שטרחו להגיב, ולאלה שרק קראו, מילים של תודה.