איפה "שיקולי הביטחון" בחברון?
הצהרת צה"ל על פתיחת מרכז חברון לתנועת פלסטינים חושפת כי "שיקולי הביטחון" היו רק סיסמה נבובה, שנועדה להסוות מדיניות של דחיקתם מהעיר. אם לשם שינוי תמומש הפעם ההצהרה, אלפי משפחות ינשמו לרווחה
בהכרזת צה"ל לפיה בעתיד הקרוב ייפתחו מחדש לתנועת פלסטינים רחוב השוהדה וציר ציון בחברון, יש חשיבות רבה. אם תמומש, היא יכולה לבשר על הקלה לאוכלוסיה הפלסטינית הנאנקת תחת מדיניות ההפרדה שנקטו בעיר ב-15 השנים האחרונות. הרחובות היו סגורים לפלסטינים, ומנגד, מתנחלים הורשו לנוע בהם בחופשיות. ואולם, יש לקחת את ההצהרה בערבון מוגבל. הצהרות דומות שניתנו בעבר בסופו של דבר נותרו בגדר הבטחה נבובה ולא ממומשת.
עיקרון ההפרדה מנחה את צה"ל בחברון מאז טבח גולדשטיין ב-1994, ולפיו הדרך היחידה להגן על ההתנחלויות הישראליות בעיר מטרור, היא דחיקת הפלסטינים החוצה מאזורי המגורים הישראליים.
דחיקה זו בוצעה על-ידי סגירת יותר מ-1,500 חנויות, סגירת רחובות רבים לתנועת כלי רכב פלסטינים, וכן סגירת רחובות לתנועה רגלית פלסטינית (רחובות שבהם פלסטינים גרים ועל כן נאלצים לצאת מביתם רק באישור הצבא). כל זאת בברכת היישוב היהודי בחברון שמאז ומעולם דחפו אנשיו לדחיקת הפלסטינים מבתיהם ולהפיכת העיר ליהודית ללא פלסטינים.
המשמעות המרכזית של עיקרון ההפרדה היא שחייהן של אלפי משפחות פלסטיניות נהרסו. יותר מעשרת אלפים פלסטינים עזבו את מרכז חברון, והעיר הנזכרת במקורות כ"עיר האבות" הפכה לסמל בוטה לדיכוי ולחוסר המידתיות של השלטון הישראלי בשטחים. בעקבות פעילות של ארגונים שונים, החלו רבים בחברה הישראלית להבין שההפרדה בחברון איננה ראויה בחברה מתוקנת. עם זאת, צה"ל דבק בעמדתו כי ההפרדה הכרחית כדי ליצור ביטחון בעיר, וכי אין מנוס אלא להרחיק את הפלסטינים מהמתנחלים.
והנה, כ-15 שנה לאחר שבעידוד המתנחלים החלה אותה התעללות שיטתית בתושבי חברון הפלסטינים, צה"ל מודיע לפתע שעקרון ההפרדה אינו הכרחי ושהפלסטינים יכולים שוב ללכת ולנסוע ברחובותיהם המרכזיים.
החלטת הצבא לפתוח את הרחובות מחייבת את כל אותם ישראלים הדואגים להפרת זכויות האדם המתרחשת בעיר לעצור ולשים לב לשלושה דברים:
ראשית, עלינו לזכור שמצב חוסר השיוויון המובנה בחייהם של הפלסטינים בחברון לא ישתנה בעקבות ההחלטה. ההגבלות החמורות על תנועת התושבים הפלסטינים בעיר יימשכו ככל הנראה, וכן הפלישה לכל בית פלסטיני באזורי ההתנחלות בעיר. זאת בשם יצירת הרתעה ותחושת פחד אצל התושבים. עם פתיחתם העתידית של הרחובות המוזכרים, עלינו להמשיך למחות נגד העוול המוסרי המתמשך בעיר חברון, עוול שמתבצע בשמנו ועל חשבוננו.
שנית, יש לתהות על ההיגיון הביטחוני המנחה את מערכת הביטחון, שטענה כל אותן השנים כי אין מנוס אלא לרמוס את זכויותיהם של אלפי פלסטינים לטובת עיקרון ההפרדה. כיצד ייתכן שפתאום העיקרון כבר לא הכרחי? ומה יאמרו אותם מפקדים בצה"ל לכל הפלסטינים שעזבו את בתיהם ושאיבדו את פרנסתם לטובת אותם "שיקולים ביטחוניים"? בבת אחת נחשפת המסכה מעל אותם טיעוני ביטחון, הנראים כעת יותר כפרי הלחצים של המתנחלים הקיצוניים בעיר. אותם, מושגים כמו "מידתיות", "חוק" או "שיוויון" מעולם היו מעניינם.
לבסוף, עלינו לזכור שאין זו הפעם הראשונה שצה"ל הודיע בחגיגיות שיפתח את רחוב השוהדה לתנועת הולכי רגל. כך קרה גם בסוף 2006, כשצה"ל הודיע שסגירת הרחוב נעשתה בכלל ב"שגגה" ושהרחוב ייפתח לאלתר. אך פלסטינים שניסו ללכת בו בעקבות ההודעה עוכבו במשך שעות, ולאחר שבוע הרחוב נסגר שוב.
לכן לא נופתע עם הודעת הצבא אינה אלא תכסיס כדי למשוך עוד זמן מול מערכת המשפט הישראלית ודעת הקהל הישראלית והבינלאומית. צה"ל יוכל לטעון שהוא מנסה לשנות את המצב בעיר ושעל הפלסטינים להיעזר בסבלנות. בפועל, סביר כי שלטון ההפרדה המסוכן יימשך.
עם זאת, הכרזת הצבא משמעותית כיוון שהיא מהווה איתות על האפשרות לשינוי גדול בתפיסת ישראל את המתרחש בחברון. פתיחת הרחוב היא צעד הכרחי לקראת החזרת חיים מלאים לעיר. בנוסף, יש בהחלטה משום הוכחה לכך שלחץ מתמשך יכול לשנות את המציאות. אנו מברכים על החלטת הצבא בזהירות הראויה, ובה בעת נמשיך לפעול נגד ההפרות השיטתיות של זכויות האדם בחברון ובשטחים, ולמען דמותה המוסרית של החברה הישראלית.
מיכאל מנקין, שוברים שתיקה