סיטרואן ברלינגו - מסחרית או משפחתית?

לעיתים מנסות יצרניות הרכב למכור לנו מכוניות שאנחנו לא ממש צריכים. מכוניות סדאן עם עיצוב קופה, מיניוואן עם שלוש דלתות וניחוח ספורטיבי, או מכוניות ספורט עם מנוע חשמלי. אף אחת מהדוגמאות הללו לא נשמעת הגיונית במיוחד, אבל לפעמים זה יכול לעבוד, במרצדס CLS למשל. זה יכול גם להגמר בכשלון חרוץ, כמו במקרה של רנו אוונטיים.

גם סיטרואן ברלינגו מולטיספייס, אחת המסחריות הקטנות הנמכרות ביותר בישראל מעולם, היא דוגמה למכונית שאף אחד לא באמת ביקש. אחרי הכל, כמה אנשים באמת מעוניינים שהמסחרית שלהם תהיה תחליף לרכב משפחתי, או שתהווה אלטרנטיבה למיניוואן קומפקטי אמיתי? בסיטרואן סבורים שיש הרבה מאלה, ולכן בחרו בשילוב שפעם נראה כבלתי מתקבל על הדעת. ואיך זה עובד?

סיטרואן ברלינגו מולטיספייס (צילומים: זאב אושרוב)

חלל עמוק

המולטיספייס מסמלת את גרסאות הנוסעים המהודרות של הברלינגו, מחלוצות המסחריות הקטנות. הרעיון פשוט: לוקחים מסחרית זולה יחסית, מוסיפים לה ספסל אחורי (שבישראל מוצע ממילא במרבית הגרסאות), מספר אביזרי חשמל ואולי גם ריפודים נאים יותר, ומקבלים מעין תחליף למיניוואן. או במילים אחרות ומדוייקות יותר - מאפשרים למחלקת השיווק להעניק למסחרית את התואר "משפחתית".

תא הנוסעים, נקודת תורפה אמיתית של מסחריות, מציע איכות חומרים והרכבה משופרים לעומת הברלינגו הקודמת, אך עדיין לא מדובר במשפחתית של ממש. הנדסת האנוש טובה בדרך כלל. אבל מכיוון שמדובר בסיטרואן, אי אפשר בלי מוזרות אחת לפחות: למשל, מדוע בחרו הצרפתים להציע תאי אחסון עגולים בקונסולה המרכזית. אכן נאה, אבל בהחלט לא שימושי.

מרחב המחייה ליושבים מלפנים ומאחור, נדיב מאד. מבחינה זו, ויחד עם תא מטען בעל כושר העמסה מכובד (675 ליטר), המולטיספייס מציע בהחלט את כל הנפח הנדרש למשפחה בעלת ארבע נפשות, כולל הכלב והציוד.

מסחרית על הכביש

הברלינגו מצויידת במנוע טורבו-דיזל בנפח 1.6 ליטר, המספק 90 כ"ס ו-21.9 קג"מ, ומאפשר ביצועים טובים למדי, אם כי לא ממש בליגה של משפחתיות מהשורה - 14.3 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש, ו-160 קמ"ש מרביים. תודות למומנט הנדיב, באדיבות מגדש הטורבו, עקיפות ונהיגה בדרך הררית מבוצעות בקלות וללא צורך בהחלפת הילוכים אינטנסיבית. ואפרופו - הברלינגו מצויידת בתיבת הילוכים ידנית בינונית ומטה, לא בדיוק מה שמבקש הלקוח המשפחתי הממוצע. ולא, אין אפשרות לאוטומט. מעבר לכך, רעש מנוע הדיזל מוחשי מדי, בעיקר כאשר המנוע קר. בשיוט נינוח בידוד הרעשים סביר.

וזו אינה הנקודה היחידה שמזכירה כי מדובר אחרי הכל ברכב מסחרי בבסיסו. למרות הבסיס המשותף עם ה-C4 פיקאסו, הברלינגו סובלת מריסון בעייתי וממערך מתלים שמכוייל ברכות יתרה מלפנים, ונוקשות מאחור. התוצאה - רכינת מרכב מודגשת מדי אפילו בנהיגה רגועה מאד, ונוקשות מיותרת בעת נהיגה בעיר - תולדה של ייעוד הברלינגו להובלת מטען. כדי להבהיר - הברלינגו היא מסחרית נוחה, אך בפירוש אינה יכולה להתמודד מול כלי רכב משפחתיים מודרניים. לא מבחינת נוחות הנסיעה לפחות.

יודעת להוביל?

הברלינגו היא ככל הנראה אחת המסחריות הקטנות הטובות בישראל. אלא שניסיון להשוות אותה למיניוואנים או משפחתיות, חושף במהירות את מגרעותיה, שעיקרם תחושה זולה בתא הנוסעים וחוויית נהיגה המזכירה רכב מסחרי. למרות תג מחיר אטרקטיבי - 125,000 שקלים - ראוי לזכור כי המולטיספייס מציעה שילוב שאיננו פופולרי בישראל: מנוע דיזל ותיבת הילוכים ידנית. ולא פחות חשוב מכך, מבחני בטיחות שנערכו לדגם זה גילו רמת בטיחות טובה למסחרית - ארבעה כוכבים - אך נמוכה יחסית למשפחתיות ומיניוואנים רגילים, להם בדרך כלל חמישה כוכבי בטיחות.

לכן נראה כי בעוד שהברלינגו הרגילה תעשה כאן חיל, המולטיספייס תזכה להצלחה מועטה כרכב משפחתי. וזה מעט חבל, כי עוד קצת ליטוש, וגם תיבה אוטומטית, לצד היתרונות בדמות מרווח נדיב ומחיר תחרותי, היו יכולים להפוך אותה לתחליף מעניין.