ברית זוגיות לכתחילה
"אני תומך מלכתחילה, ולא רק כאמצעי כניעה, במציאת הסכמת ביניים שתותיר את מסלול הנישואין כדת משה וישראל כדרך העיקרית והבסיסית, אך תפתור את בעיית הזוגות הרבים המבקשים להינשא ואינם יכולים". הרב שרלו דן בברית הזוגיות, ומאשים: הציונות הדתית הפכה בלתי רלוונטית לדיון
"ברית הזוגיות" היא מילה מכובסת ל"נישואין אזרחיים". ה"כביסה" נועדה להקל על עיכול הרעיון, שכן אין מכנים את הקשר שנוצר בדרך זו בין איש לאישה כנישואין, אלא כזוגיות - שהיא לא מושג הלכתי. עובדה זו גם מדגישה את שדה הדיון: הויכוח הקוטבי בין תומכי ברית הזוגיות ובין המתנגדים אינו ויכוח הלכתי. מדינת ישראל אינה פוסקת הלכה, ואין לה כל השפעה על ההלכה בתחום זה. גם אם היא תכריע שניתן לערוך ברית זוגיות בין יהודי לגויה, בין גבר לגבר, בין אח ואחות וכדו' - לכל זה לא תהיה השפעה כלל על ההלכה. ההלכה הנצחית תעמוד במקומה, ולא תכיר חס ושלום בנישואין אלה.
זהו דיון על זהותה של המדינה, לא של ההלכה. השאלה הנתונה בדיון היא האם על מדינת ישראל כמדינה יהודית לעצב את ההכרה שלה ככזו בנישואין לאור עקרונות ההלכה והמסורת היהודית, או שהמדינה צריכה להתנתק מהיהדות ולקבוע כללים אחרים להכרה בנישואין.
המצב כיום הוא מצב מורכב: מחד גיסא, על פי החוק נישואין בין
הזווית ההלכתית
מי מפחד מ"ברית הזוגיות"?
קובי נחשוני
הסדרת הנישואים האזרחיים עומדת במרכז המאבק בין "ישראל ביתנו" לסיעות החרדיות. אולם מבדיקת ynet עולה כי עמדת פוסקי ההלכה בסוגייה אינה חד-משמעית ויש אף מי שסובר כי החובה להתחתן ברבנות מנוגדת להלכה
ברית הזוגיות אפוא היא הכרת המדינה בנישואין הנערכים מכוח המדינה ולא מכוח ההלכה. ככל הידוע לי בכל ההצעות לברית הזוגיות מוצע כי הגירושין ייערכו באותה מסגרת שבה הוקמו הנישואין, כך שהדבר ימנע ממזרות. לאמור: מי שנישא כהלכה לא יוכל להתגרש על ידי המדינה, ולהפך. בשל העובדה שההלכה ביסודה לא מכירה בנישואין אזרחיים (אלא רק בצורך ב"גט לחומרא") הרי שמבחינה הלכתית טהורה קיומה של ברית הזוגיות לא תיצור בעיה של ממש.
מדוע לתמוך בהצעת ברית הזוגיות ?
א. במדינת ישראל ישנם עשרות אלפי אנשים שאינם יכולים להינשא. על פי החוק. זהו מצב בלתי נסבל. בראש ובראשונה מדובר בגויים רבים שאינם שייכים לעדה דתית כלשהי, והמדינה לא מאפשרת להם להינשא. מעבר להם, ישנה רשימה ארוכה של זוגות שהרבנות אינה מוכנה להשיא - למן כהן וגיורת, דרך פסולי חיתון מדאורייתא ועד לנישואי יהודי וגויה. מדינה כמדינה חייבת לתת מענה לאזרחיה.
ב. ברית הזוגיות היא טובה מאוד להלכה. מי שאינו מכיר בה ומבקש להתנתק מהמסורת היהודית גם לא שומר בדרך כלל את כלליה. על כן, אם הוא יקים את משפחתו שלא על פי ההלכה הוא גם לא יוכל לפגוע בה. כך תימנענה בעיות רבות של ממזרות, עגינות, סרבנות גט, ניאוף וכדו' - והדבר אך יגביר את משמעותה של ההלכה לדבקים בה.
ג. באופן מעשי, מדינת ישראל כבר מכירה בנישואים אזרחיים, לאור נישואי קפריסין שהוצגו לעיל. קבלת ברית הזוגיות אינה יוצרת מצב עקרוני מחודש, אם כי היא מגדילה בהרבה את המספרים של אלה שיינשאו בנישואין אזרחיים.
ד. המציאות כיום מחייבת את עולם ההלכה להתפשר (פראקטית, לא עקרונית) על המון עקרונות, בשל כפייתה של המדינה, מרוץ הסמכויות וכדו'. קבלת חוק זה תאפשר לפוסקי ההלכה לפסוק על פי ההלכה, שכן ההזדקקות להלכה תהיה וולונטרית ולא כפייתית. הדבר גם ימנע התערבות של רשויות מדינה חילוניות בדיון ההלכתי.
מדוע להתנגד לברית הזוגיות ?
א. קבלת ברית הזוגיות היא למעשה שבירה מרכיב מהותי בהיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית. מדובר בקריסה נוספת של הזהות הקולקטיבית המיוחדת של המדינה, כמדינה יהודית.
ב. בתחום הסוציולוגיה הציבורית, רוב הציבור מקים את ביתו בדרך בה מקובל לעשות זאת. לפיכך, רוב הציבור בישראל שמח בכך שהוא יכול להקים את משפחתו ברבנות, ועושה זאת בדרך מסורתית טבעית. בשעה שדרך אחרת תעלה לכותרות הדבר יביא רבים רבים לעזוב את מסורתם, לא בשל הכרעה עקרונית, אלא בשל אווירה חברתית, ועולם קדושת הנישואין בישראל יתמוטט.
ג. אם חוק ברית הזוגיות יכלול גם את הכרת המדינה בנישואי יהודי וגויה - מדובר בהצהרה בעלת משמעויות חמורות ביותר. למעשה, הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם (מדינת ישראל) מכניסה לתוך ספר חוקיה הכרה לגיטימית בנישואי תערובת. בימים בהם העם היהודי נלחם על עצם קיומו בתפוצות, וסובל מהתבוללות בהיקפים המאיימים על שרידותו, מדובר במסר נורא לקהילות היהודיות שברחבי העולם.
ד. על אף העובדה שנישואין אזרחיים אינם מוכרים על פי ההלכה, ישנם שטחים "אפורים" בהם בני אדם יסברו שהם נשואים רק בנישואים אזרחיים, אך למעשה הם יהיו נשואים על פי ההלכה. בשל כך תיווצרנה שתי מערכות שאינן מנותקות זו מזו, והדבר יביא לריבוי ממזרים.
מהי אפוא הדרך הראויה להתמודד עם השאלה?
הלוואי וידענו. הדעות גם בעולם הרבני חלוקות מהקצה עד הקצה. מטבע הדברים ישנן גם אפשרויות של הסכמת ביניים.
אפשרות אחת היא ליצור מסלול עיקרי ומסלול משני. המסלול העיקרי יקבע כי נישואין בין יהודי ליהודי נערכים ברבנות. ברם, אם הרבנות מסרבת להשיא ייפתח מסלול משני של נישואין אזרחיים, כגון לכהן וגרושה, ממזרים ושאר פסולי חיתון וכדו'. מסלול זה כאמור אינו הלכתי אלא אזרחי. מובן מאליו כי הצעה זו אינה משמיטה את הקרקע מתחת חלק מהטיעונים המתנגדים לחלוטין לברית הזוגיות שהובאו לעיל, אולם זו הצעה שניתן לחיות עימה.
אלא שאליה וקוץ בה. כאמור לעיל, הצעה כזו מאמצת נישואי תערובת כנישואים לגיטימיים בקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם (אם כי במסלול משני), והשלכותיה תהיינה משמעותיות על קיומו של העם היהודי בכלל.
באופן אישי, אני תומך מלכתחילה, ולא רק כאמצעי כניעה, במציאת הסכמת ביניים שתותיר את מסלול הנישואין כדת משה וישראל כדרך העיקרית והבסיסית, אך תפתור את בעיית הזוגות הרבים המבקשים להינשא ואינם יכולים. כיום אנו אוחזים בשני קצוות המקל - מחד גיסא לא משיאים אותם ומאידך גיסא לא מאפשרים להם ללכת בדרך אחרת.
והיכן הציונות הדתית בדיון?
איננה. פשוט, אינה רלוונטית לחלוטין לדיון מהותי זה. הציונות הדתית, שתפקידה ההיסטורי היה לגשר על פני הדעות השונות ולהציע דרך למדינת ישראל להיות מדינה יהודית דמוקרטית, נעדרת מן הדיון לחלוטין. בשל הכרעות שנערכו בה בשלושים השנים האחרונות דחקה הציונות הדתית את עצמה לפינה, ואין היא מהווה פקטור כלשהו בדיון מהותי זה. לא זו בלבד, אלא שתהליכי הפיצול והפילוג שבה הביאו אותה למקום בו היא נמצאת, בו בסופו של דבר היא שוב בלתי רלוונטית לשאלה הגדולה ביותר והחשובה ביותר במדינת ישראל. הדיון מתקיים בין ש"ס ובין ישראל ביתנו, ולעמדה דתית הרואה הן בהלכה והן במדינה יסודות רוחניים מהותיים אין כל משמעות.
על אף שאני נוגע בדבר מאוד מאוד אומר דבר מה נוסף: אנחנו בעולם הרבני צריכים להתרגל לכך יותר ויותר אנו מתפקדים בעולם ה"שוק החופשי". בשל כך, לא החוק הוא זה שיקבע את הזהות היהודית של היהודים במדינה, כי אם תפקוד העולם הרבני בחברה הכללית. על רקע זה הקמנו את "צהר" שמתמודדת עם שאלה אחרת בדרך אחרת, ומביאה יותר ויותר יהודים להינשא כדת משה וישראל לא מכוח החוק כי אם מכוח בחירתם. העולם הרבני קרוא להטמיע עובדה זו יותר ויותר, ולהבין כי שימוש בכוח המדינה כדי לעצב את הציבוריות הישראלית נעשה קשה יותר ויותר, והוא מתקדם למצב בו הדבר יהיה בלתי אפשרי. על כן, בד בבד עם הדיון על זהותה של המדינה אנו קרואים להפשיל שרוולים ולעבוד קשה בציבור הכללי כדי לעודד את הבחירה שלו בדרכה של תורת ישראל ומסורתה.
מאמרו המלא של הרב שרלו מתפרסם באתר ישיבת ההסדר בפתח תקווה
הרב יובל שרלו
צילום: דב ירדן
הזכות לנישואין. אילוסטרציה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
