ונהפוך הוא. גרסת בתי הדין

ראש חודש אדר - "ונהפוך הוא". הדבר הקרוב ביותר ל"ונהפוך הוא" שחוויתי באחת הערכאות בהן ביקרתי בשנים האחרונות היה בבית המשפט לעבודה בנצרת. באתי לשם כצופה מן הצד בתיק מעניין. "מרכז צדק לנשים" תבע את הביטוח הלאומי בבית הדין לעבודה במקרה של אישה שהיתה מסורבת גט 28 שנה, ואחר מות בעלה התברר כי אינה זכאית לקצבת השאירים של המנוול שמנע ממנה את הגט. החוק בעניין זה קובע כי אישה אשר פרודה מבעלה זכאית לקבל את קצבת השאירים שלו רק אם יש לה פסק דין למזונות אישה. בית הדין שכנע את האישה במשך השנים שלא לתבוע מזונות מן הבעל הסרבן במחשבה שריצוי הבעל יביא בסופו של דבר לגט המיוחל. נוצר מצב שאישה אומללה זו לקתה פעמיים – היא לא קיבלה גט מבעל שהיה פרוד ממנה 28 שנה, וגם לא קיבלה כסף מן המדינה אחר מותו.

אז מה כאן "ונהפוך הוא"? ההרכב האנושי בדיון היה הפוך ממה שאני מורגלת לראות בבית הדין. מנקודת מבט פסדו-סוציולוגית הדבר היה מרתק. בפעם הראשונה הייתי בדיון בו המין החזק היה במיעוט. באולם הקטן היינו שש נשים וגבר אחד: שופטת, קלדנית, תובעת, שתי עורכות דין מטעם 'מרכז צדק לנשים' ואנוכי הקטנה צופה מן הספסל האחורי, ועו"ד אחד גבר מייצג את הביטוח הלאומי. אגב, הפרקליט מטעם המדינה היה במקרה ערבי.

היה ברור לכל הצדדים באולם, כולל לעורך-הדין שייצג את המדינה, כי נעשה עוול גדול לאישה זו. מצד שני היה ברור לכולם שעל פי הכללים הנוקשים של הביטוח הלאומי האישה, במקרה זה, אינה זכאית לקבל את קצבת השאירים של הבעל הסרבן. בשלב מסוים רכנה השופטת לעבר עורך הדין ואמרה לו: "תאמר לי בבקשה - אין נשמה בחוק של הביטוח הלאומי!?". העורך דין עשה את מלאכתו נאמנה וטען שחוק הוא חוק, ושהמקום המתאים לשנות את החוק הוא בבית המחוקקים ולא בבית המשפט. השופטת הפכה והפכה בטיעונים שלנו, אך לא מצאה מקום לזכות את האישה בכספי השאירים של בעלה המנוול מנוחתו עדן. החוויה הייתה מעניינת. אמנם לא השגנו את מבוקשינו (אנחנו עדיין מחכים לערעור בערכאה גבוהה יותר), אבל עשינו צעדים ראשונים בהעלאת מודעות לנושא העגינות, בהנחת הנושא על סדר היום המשפטי-אזרחי ובהעצמת נשים עגונות. בנוסף למדנו שיעור מעניין בענייני מגדר. למדנו כי הגם שהתקדמנו –

ארוכה הדרך לשינויים מהותיים בחוק.

לא יהיה "ונהפוך הוא" בבית הדין הרבני. אף פעם לא נגיע למצב שנשים ישלטו בבתי הדין הרבניים. אני גם לא מבקשת את זה. תתפלאו – אבל אני אפילו לא רוצה בזה. אני לא מבקשת להפוך את החוקים ולקבוע למשל כי בעל צריך לקנות את הגט שלו בכסף או שילדיו מאישה אחרת יהיו, חלילה, ממזרים. אני כן הייתי רוצה לראות שנשים יהיו חלק מקובעי המדיניות בבית הדין וממקבלי ההחלטות, ואפילו לראות נשים כדיינות. זה לא יקרה. לא רק שנשים לא יהיו דיינות, אלא שנשים לא יהיו בין מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות בבית הדין הרבני.

זה בסדר. אנחנו, הנשים והאנשים השפויים המבקשים קצת צדק ממערכת משפטית, נמצא דרכים אחרות להשיג את מה שאנו סבורים שהוא נכון. אנחנו ניקח את הפקלאות שלנו ונעבור למקום אחר שם יש יותר צדק. זה ייקח זמן – אבל זה מה שיקרה. חבל שבית הדין לא רואה את הנולד. 

רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390