ניו יורק מתרגלת לעולם החדש
אם חשבתם שהמשבר הכלכלי עושה לכם חיים קשים, נסו להיכנס רגע לנעליו של מעצב על ולחשוב איך לעצב קולקציה יוקרתית ויקרה בלי לנקר עיניים. הדילמה הקיומית הזו ריחפה מעל שבוע האופנה בניו יורק , ואלה תוצאותיה הרות הגורל:
האתגר שעמד בפניהם של המעצבים בשבוע האופנה בניו יורק שהסתיים בשבוע שעבר היה דומה לזה שניצב בפני רובנו יום יום: איך מתמודדים עם המשבר הכלכלי. איך מציגים קולקציה זוהרת, אופנתית ובעיקר יקרה בתקופה שבה הכיס של רוב הצרכנים הולך ומתרוקן.
עם האתגר הגדול הזה התמודדו המעצבים בשלוש צורות מרכזיות: היו כאלה שלא התביישו בקו מסחרי לחלוטין שפונה (יחסית) לבעלי המינוס. אחרים העדיפו להתמקד בפריטים יקרים אבל איכותיים, הבליטו אריגים יקרים והציגו כמות רבה של מעילים - פריט רב עונתי שלמחירו הגבוה יש לגיטימציה רבה יחסית. היו גם אחרים שהציגו קולקציות שהמצב כמו לא נגע להן והן המשיכו בקו המוכר שלהן ללא שינוי.
קולקציה מרהיבה ולא מתחנפת. אלכסנדר וונג (צילומים: Getyimages Imagebank)
בין כולם, עם זאת, רווח הלך רוח ברור שנטה לעבר קז'ואליות מופגנת יותר או פחות. הסגנון הנינוח ניכר בא-סימטריות שפשתה בכל פינה ובז'קטים אובר-סייזד שנשפכו על הכתפיים וכאילו סירבו להכיר בקווי המתאר של הגוף. דוגמה מרהיבה לכך סיפק מייקל קורס במעיל לבן ששילב קלאסיות מרהיבה עם נינוחות בלתי מתפשרת. קלווין קליין התמקד בבדים קלילים ולא הראה ולו ז'קט אחד שלא זכה לטיפול של א-סימטריות, בין בצווארון ובין בחלק התחתון. אצל רבים נראו הז'קטים שאופיינו בגיאומטריזציה מופרזת שהתרחקה מהגוף ושיוותה להם מראה ארכיטקטוני. גם אלה צוותו לטייצים או לגרביונים ובכך הסבו את עצמם גם לסוג של שמלה.
הקו הכללי, כאמור, נטה לעבר בגדים נוחים ונינוחים, כנראה משום שנוחיות לא מאפשרת לדבר להיראות מופרז, מוגזם או מנקר עיניים. מהמגמה הזו הרוויח בד הסאטן, שמשך מעצבים רבים בגלל השילוב שהוא מציע של יוקרה ונוחות. בקולקציה של אדם, למשל, נראו מכנסי סאטן נשפכים בטורקיז ובוורוד. הסאטן גלש גם לשמלות הערב והופיע באדום והסגול אצל אוסקר דה לה רנטה. ובכלל, היכונו לשובו של הסאטן.
תוצאה נוספת של המצב היתה ריבוי של שמלות שחורות שנפלו גם הן בטרנד הא-סימטרי, כך שהחלק העליון של השמלה גנב את המבטים גם בשמלות צמודות. במקום שתי כתפיות שעומדות במקום צצה לה כתפייה אחת שמונחת באלכסון לפעמים אף נמתחת על צווארה של הדוגמנית. כך בקולקציה המרהיבה והלא מתחנפת של אלכסנדר וונג, בה נכרכו הכתפיות כמו תחבושות, חושפות ומסתירות את העור לסירוגין. להלך רוח זה ציוות וונג גם עם טייצים באורך הברך שנלבשו עם ז'קטים שחורים ונעליים גבוהות, מה שהיווה איתות נוסף לכך שהטייץ לא הולך לעזוב אותנו בזמן הקרוב. ברוב הקולקציות ניתן היה למצוא אותו כמרכיב הכרחי ליצירת הלך הרוח הקזו'אלי.
נוסף על כך ניתן היה לחזות על המסלולים בחזרתם של הפאייטים. כך אצל אלכסנדר הרשקוביץ, שעשה שימוש חוזר בבד פאייטים מפוספס בשחור ואדום או באדום וכחול. הם הופיעו בעיקר בשחור, בכסף ובזהב, כמו אצל קרולינה הררה שסיפקה את אחת השמלות היפהפיות ביותר: שמלת ערב בזהב חלודה שאחת מהכתפיות שלה נופלת על הכתף וחושפת מעין מחוך פנימי בצבע זהה.
בחזרה לנוצצים ולמבריקים, הרי שעליית כוחם עלולה להיראות מוזרה, בייחוד כשכולם ניסו כל כך שלא להיראות ראוותנים (שמלות מקסי, למשל, בקושי נראו על המסלול). יכול להיות שדווקא הבחירה בקשת צבעים רחבה וצעקנית, גרמה לבגדים להיראות יותר ילדותיים מאשר נוצצים – ועל ילד הרי אי אפשר לכעוס.
התמקד בבדים קלילים. קלווין קליין
קלאסיות מרהיבה לצד נינוחות בלתי מתפשרת. מייקל קורס
אחת השמלות היפהפיות. קרולינה הררה
