אל אל אלפנט
להשתפר קצת בקצוות. זה כל מה ש"70 פילים" התל אביבי צריך כדי להפוך למקרה מובהק של שלם שעולה על סכום חדקיו
הרעיון של "70 פילים" שבמזרח רחוב בוגרשוב בתל אביב הוא מסוג הרעיונות המוצלחים יותר שעולים לאנשים כשהם שיכורים, ואחר כך הם לא עושים איתם שום דבר. יוצאי ה"מלה בר" הדיזנגופי דווקא כן עשו עם זה משהו, והקימו בר משולב עם חנות אלכוהול. טעמת משהו בבר? אתה יכול לקנות אותו בחנות. מתלבט מה לקנות? אתה יכול לטעום בבר.
לנו לא יצא לבחון את הרעיון במלואו, כי הגענו בתקופת ההרצה שבה רק הבר היה פעיל. עברנו דרך החנות הריקה, ומאחורי פרגוד שחור וכבד מצאנו גרם מדרגות שיורד עמוק אל חלל גדול באופן מפתיע, פתוח וריק לחלוטין חוץ מבר ומכמה ספות שחורות בקצהו המרוחק. האווירה שם אינטימית ומחתרתית, אם היתה מחתרת של שתיית אלכוהול: אתה שותה במרתף כשרק חלקו העליון של הרחוב נשקף דרך חלון החנות, שנשקף בעצמו מחלון אחר בחלקו העליון של ההיכל, ועל אף אחד מאלה אין שלט או לוגו. אין גם דיספליי עליון של משקאות - או מבחר נרחב, או תפריט אלכוהול - אבל המחירים לא גבוהים וכל החשובים נוכחים, אז זה בסדר.
"קוואבנגה!" (צילום: גיא רחום)
הקירות החשופים ותקרת הבטון הגבוהה מדגישים את האווירה, אבל לא עושים חסד עם מערכת ההגברה הבינונית, והתוצאה היא סאונד מפוזר ועמום. הדי.ג'יי זרם עם הסיפור והציג מגוון אקלקטי של מוזיקה, שכמעט כולו התאים דווקא לבר אחר, שנמצא כנראה באילת. מצד שני הוא לא נתן בווליום, מה שאיפשר ניהול שיחות שפויות. כשהרעב החל להציק הופתענו לטובה: מעטים הברים האפלים שמגישים טוסט עשוי כהלכה, אבל 70 פילים הוא אחד מהם.
ברגע שהפילים יפתחו את החנות וייסגרו על ההגברה והפלייליסט (לאוזן הלא מתקדמת שלי, לאונרד כהן או ג'וני קאש או בוב דילן או דייר סטרייטס נשמעים כמו בחירה מתאימה), המקום עשוי להתגלות כפנינה שחורה. ואם אין לכם סבלנות לחכות, כבר עכשיו די נעים שם. הברמנית שואלת איך קוראים לך ומגישה מנת וויסקי נדיבה, והקהל מקומי־ידידותי. לנו היה נדמה שרובם מכירים את הרוב האחר, אבל לא מתנגדים לרעיון של להכיר גם אותנו. בהחלט לא התחלה רעה.
- ציון: 7
- 70 פילים, בוגרשוב 70 תל אביב, 6291777־03. פתוח כל יום מ־21:00 עד אחרון הלקוחות (החנות פתוחה כל יום מ־10:00 עד 04:00)