נסי ותיהני

ההתפתחות האחרונה בתחום היין המבעבע מגיעה בפחית. השם הוא RICH, הפרזנטורית היא פריס הילטון, והמחיר הוא יקר מדי.

המחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשקיבלתי ללא התראה את הפחית המוזהבת היתה "או, הנה משהו מיותר". אבל בפנים ביעבע לו יין לא רע מענבי פרוסקו, שצלח ברוח טובה את חוויית האלומיניום. הבעיה היא כאמור המחיר: אם היבואנים רוצים שהוא יצליח גם מחוץ למסיבות בנמל ובהרצליה, הם יצטרכו להוזיל אותו משמעותית. נכון, כוס של יין מבעבע טוב ולא צרפתי עולה סביב ה־35 שקל בברים, אבל היא לא עשויה ממתכת. חוץ מזה, כל הבקבוק לא יעלה באותו בר הרבה יותר מ־100 שקל, ויש מעט מאוד בחורות ששותות שמפניה לבד. כרגע, היתרון היחסי של הריץ' נמצא דווקא בשוק הביתי: הרי בקבוק יין שפותחים בבית מוכרחים לסיים, או לזרוק. רק מה, בקבוקים של יינות מבעבעים שאינם שמפניה הם כבר לא כל כך יקרים היום. כרמל ברוט מצוין עולה בחנויות רק כ־60 שקל, פרוסקו טוב של Cinzano 50 שקל, ובקבוקי קאווה ולמברוסקו אפשר להשיג ב־30 שקל. במילים אחרות, עדיף כבר לסיים את הבקבוק.

• RICH Prosecco - המחיר: 35־42 שקל לפחית 200 מ"ל בברים ומסעדות, 18 שקל לפחית ו־69 שקל למארז רביעייה בחינאווי Wine & More
  

הגראפה היא מין ברנדי משאריות - כזה שמזוקק מענבי נפולת ולא מיושן יותר מדי. היא התפתחה באיטליה כמשקה נחות לאיכרים, שנאלצו לבזבז את ליבת הענבים על יין לבוסים שלהם. רק אחרי מלחמת העולם השנייה הופיעה גראפה איכותית, שעשויה מזן עינב יחיד. מזקקת בוטגה, מהראשונות שזיקקו גראפה משודרגת,

 משווקת היום תחת מותג "אלכסנדר" גראפות מכל זן ענבים שאתם מכירים וגם כמה שכנראה הינדסו במיוחד. אנחנו מצידנו טעמנו אחת מהצד העליון של סקאלת הזנים, המוסקטו, כי לא שילמנו על הבקבוק.

החלק הכי מרשים בכל גראפה הוא הארומה שלה, וזאת של אלכסנדר מוסקטו מרשימה במיוחד: ענבים מזוקקים ומרקחות רפואיות מופיעים ברגע ששולפים את הפקק. המשקה מאוד נוכח גם בפה, עם טווח טעמים נרחב, חזק ומתקתק.

אין ספק, להשקיע בימינו יותר מ־200 שקל בגראפה זה עניין לחסידי המשקה בלבד. אבל אם אתם שייכים לקבוצה המצומצמת הזאת, אתם תמותו על האלכסנדר מוסקטו.

• Uve d'Alexander Moscato, כ־220 שקל (מחיר ממוצע), להשיג בחנויות היין והאלכוהול
  

תקוע בפקק

9,012 בקבוקים יוצרו מהסדרה הזאת, והייתי שמח לשתות לפחות 9,011 מתוכם. זאת הפעם הראשונה שעמק האלה מייצרים יין כמעט זני מהסירה, שהוא עינב מאוד דומיננטי; הבקבוק שלפניכם מכיל 90% ממנו, ועוד 5% מרלו ו־5 קברנה.

זה יין לגברים, שילך פיצוץ עם סטייקים ותבשילים כבדים. הצבע כמעט שחור, הטעם- של אדמה ועץ (לא מפתיע אחרי 16 חודשים באלון צרפתי), והוא לא מסונן. בקיצור, אם במערב הפרוע היו שותים יין - ככה הוא היה נראה. 30 שקל פחות והיה לו עוד כוכב אחד במאחורה של המגף.

• עמק האלה סירה 2006, 118 שקל
  

המלבק הוא עינב קטן וארסי ששם את ארגנטינה על מפת היין העולמית. הבקבוק הזה של טפרברג הוא ניסיון מקומי ראשון לעשות ממנו יין, ואפשר לומר שהניסיון בהחלט הצליח.

הכרם נמצא בעמק איילון, והיין העשיר הזה בילה 12־14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי. היקב הוציא עוד שתי סדרות מאותו עינב, סילבר (שישה חודשים בחביות) ורזרב (16־18 חודשים). אחלה ניסיון, כאמור, באחלה מחיר.

• טפרברג 1870 טרה מלבק 2007, 65 שקל