החזון התגשם: קצין קרבי ראשון מ"נערי רפול"

פחות מיממה לאחר שקיבל את דרגות הקצונה על מגרש המסדרים של בה"ד 1, ולפני שהוא חוזר לגדוד 890 של הצנחנים כדי לפקד על מחלקת חיילים, התייצב ליעוז שעשוע בבסיס "חוות השומר" שליד צומת גולני והעביר אימון גופני לחיילים. לביקור הזה היתה משמעות אדירה לא רק עבור הקצין הטרי, אלא עבור כל מי שידו בפרויקט שיזם לפני כ-30 שנה הרמטכ"ל ה-11, רב-אלוף רפאל איתן ז"ל, שעיקרו תמיכה בחיילים מרקע קשה במיוחד, על מנת לשלבם בצה"ל. אתם מכירים אותם כ"נערי רפול", או בשם הרשמי מקא"מ (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות).

שעשוע, בן ה-22 מבת-ים, נשר מהתיכון לאחר כיתה י', הסתבך בפלילים בהיותו נער והצבא לא ממש רצה בו. אבל באמצעות הכלים שניתנו לו בצבא, והודות לכוח הרצון שלו, שעשוע עשה את הבלתי ייאמן: הוא הפך ל"נער רפול" הראשון שסיים קורס קצינים קרביים, ובקרוב יפקד על טירונים.

"זאת תחושת סיפוק אדירה, ניצחון אישי, אבל גם הרבה מעבר לזה. המסר שלי ברור - מי שרוצה להגיע גבוה, צריך רק לדעת לקבל את הכלים הנכונים, ואף אחד לא יוכל לעצור אותו", אמר בראיון ל-ynet.

התחלה קשה

השלווה והנוף הירוק והפסטורלי בבסיס חוות השומר מטעים. מטעים מאוד. עשרה שבועות נמשכת הטירונות המורחבת של החיילים המגיעים לשם, ומבחינת הכשרה צה"לית - זאת אחת המשימות המורכבות והטעונות ביותר שבהן עוסק הצבא. מי שנמצא קרוב לחיילים האלה הן מפקדות - מחיילות ועד קצינות - שמתמודדות מול הטירונים דקה אחר דקה. שפה גסה, אלימות, משברים קשים ולא מעט חיילים שנכנסים מדי שבוע לכלא - היא מנת חלקן.

"יש רגעים שפשוט הולכים לצד ובוכים", מודה סגן סימה טולדנו, מפקדת פלוגה בבסיס, "נמצאות כאן המפקדות הכי טובות בצבא, אליטה של הבנות, שפוגשות את החיילים הכי קשים. זה מפגש קצוות טעון, אבל אנחנו מבינות שאסור לברוח מהמציאות הזאת וחייבים להתמודד איתה. זאת הסיבה שאני והמפקדות נמצאות פה".

המפגש עם שעשוע לא היה שונה. "הייתי רשום בבית הספר עד כיתה י', אבל בפועל למדתי רק עד כיתה ח'", הוא מספר לראשונה את סיפורו, "התחלתי להסתבך עם החוק, פניתי לסמים, ברחתי מהבית וגרתי גם על חוף הים. דוד שלי, שגם בביתו בליתי זמן לא מועט, סיפר לי על השירות שלו בסיירת גולני, וחלמתי להיות כמוהו".

אלא שנוכח נתוניו האישיים של שעשוע, צה"ל לא התעקש על גיוסו, והודיעו לנער משכונת עמידר, שכבר היה מסובך עם המשטרה, כי אם הוא רוצה להתגייס - שיתחיל טירונות בחוות השומר, ומשם יתגלגל הלאה. ואכן, תחילת הרומן בין שעשוע וצה"ל לא היתה ורודה. הוא סבל בעיקר מקושי מנטלי להישאר במסגרת, לקבל פקודות, ולעשות מה שאומרים לו. הוא מודה שבתחילת שירותו, בעודו בצה"ל, המשיך לצרוך סמים ולבצע פעולות פליליות שונות. "היה לי מאוד קשה להתנתק מזה", אמר. לא פעם ברח מהבסיס וחזר.

פרופיל ההתנהגות שלו מזכיר חיילים רבים אחרים שמגיעים לחוות השומר. עבור חלקם הגדול זאת מלחמת קיום יומיומית. טוראי ארטיום אלכסנדרוב (20) מנצרת עילית, גדל בתוך הפשע והסמים. המשטרה מכירה אותו היטב ואפילו פנימיות נוער לא רצו בו בגלל התנהגותו האלימה והמסוכנת. "רציתי להתגייס לצבא במטרה אחת: להיות פושע על מדים, ככה שיהיה קשה למשטרה לתפוס אותי", הוא מודה. 

לאחר שהצליח לשכנע את הרשויות, הגיע לחוות השומר, אך נכשל בטירונות פעם אחר פעם, בילה בכלא ולא ויתר. אלא שהמפקדות בבסיס גרמו לו לשינוי של 180 מעלות. "פתאום ראיתי שיש מישהו שאכפת לו ממני, שמדבר איתי, שמשכנע אותי לא להתפתות לפשע, הבנתי שאני חייב לקחת את ההזדמנות הזאת. היום אני מאוד נזהר, מתרחק מפיתויים, אם אני יודע שיש משהו שיכול לגרום לי לבצע מעשים אסורים, אני בא לכאן לבסיס, זה מקום מוגן בשבילי. אם לא הייתי לוקח בשתי ידיים את מה שהצבא נתן לי, הייתי כבר בכלא או בקבר". 

הצלת נפשות

לפני כמה ימים, בכנס של חטיבת גולני,פנה המח"ט אלוף-משנה אבי פלד לפקודיו ואמר כי מי שמתלונן על הקושי שיש בפיקוד על חיילים, יתכבד ויראה את מה שקורה בחוות השומר. "שם זה באמת קשה", אמר. 

מפקד בסיס חוות השומר, סגן-אלוף רז קרני, שכבר חווה לא מעט בצה"ל - בין היתר כמפקד ב"מגלן" ומ"פ מילואים בחטיבת כרמלי שלחמה בעייטה א-שעב במלחמת לבנון השנייה, מודה שהתפאורה הירוקה של הבסיס מסנוורת. "מי שחושב שזה פסטורלי, חי בסרט", הוא פוסק, "זאת החצר האחורית של החברה הישראלית. סביבה עם אנרגיות שליליות, שלא מכבדת ערכים. מקום קשה מאין כמוהו".

סגן שעשוע עם סגן-אלוף קרני. סגירת מעגל (צילום: גיל אליהו)

סא"ל קרני מצביע על דלת זכוכית מנופצת, ומסביר שאינו ממהר לתקן אותה: "לעתים, הטירונים מוציאים את התחושות שלהם על-ידי השלכת אבן. אני לא ממהר לתקן את הדלת כי מהר מאוד יהיה מי מישהו נוסף שיוציא את התסכול שלו בניפוצה".

אבל קרני מבהיר שזה כלל לא תסכול שמדבר מגרונו. לדבריו, דווקא הפעילות הנדירה שנעשית בבסיס גורמת לו ולמפקדים רבים אחרים להשאר בצה"ל. "זאת הציונות", הוא אומר. "אנחנו מטפלים במקרים הקשים ביותר. נערים שנזנחו, שהתמכרו לטיפה המרה או לסמים, עסקו בפלילים, כולל באירועים חמורים. מדובר גם במקרים קיצוניים ביותר, כמו חייל שהיה עד בגיל 13 לרצח אמו על ידי אביו. הנערים האלה שלא מכירים שום דבר למעט פשע, סמים ואכוהול, ופתאום הם מקבלים הזדמנות חד-פעמית לפתוח דף חדש. מבחינתי, אנחנו עוסקים בהצלת נפשות אמיתית.

"בסופו של דבר, כשאנחנו עומדים על 85 אחוזי הצלחה, מבינים מה מתרחש כאן. כשאתה מוציא חיילים מתוך המעגל הבלתי אפשרי שאליו הביאו אותם החיים שלהם, נותן להם הזדמנות לשרת בצבא, לתקן את מה שלא בסדר אצלם ואפילו לתרום למדינה - אין דבר מאתגר ומספק מזה". 

נקודת מפנה

באמצע הטירונות הוא קיבל אות הצטיינות, ופתאום נפתחו עיניו. "הרגשתי שמעריכים אותי, זה שינה אותי לגמרי. קמתי לפני זקנה באוטובוס - משהו שמעולם לא עשיתי בעבר. החלטתי שאין יותר סמים, אין יותר פשע. אני רוצה קרבי וחייב לעשות הכל".

אבל גם הדרך להגשמת החלום לא היתה פשוטה, נתוניו האישיים וקשיי ההסתגלות שלו מנעו זאת. הוא שובץ כנהג של מ"פ ב"אגוז" וחלם גולני. בסוף שלחו אותו לצנחנים. "לא ידעתי מה זה", הוא ממשיך. "הגעתי לגדוד 890 והתחלתי להתחבר לאנשים. סיפרתי מאיפה אני ומה עברתי, אני רק לא מתבייש בכך, להפך. נכון שהרגשתי שלפעמים צוחקים עליי, לועגים לי קצת, אבל לא נעלבתי. אחרי שמכירים את האיש שמאחורי, הופכים לחברים".

למרות זאת, הוא מודה שהרגיש במידה מסוימת שונה מחבריו: "היו לי רגעים יותר קשים, תסמונות של התפרצות, שכל הזמן נסיתי לשפר וגם הצלחתי". ההצלחה היתה מרשימה, והוא נשלח לקורס מ"כים. גם כמפקד זוטר חש בהתחלה בוז מסוים מפקודיו, אבל אחרי הכרות ותקופת שירות מסוימת כבר נחשב למפקד מוערך.

אבל זה לא הספיק לשעשוע. הוא רצה לטפס עוד צעד אחד גבוה יותר - להיות קצין. בשלהי שירותו, במהלך טקס מצטיינים של חיל החינוך, עלה לבמה וסיפר כיצד בגיל 16 הגיעו שוטרים לביתו ומול פניהם ההמומים של הוריו, התחילו לחפש סמים. הוא העיד על כברת הדרך הארוכה שעבר מאז, ובתום הטקס החליט קצין החינוך הראשי, תא"ל אלי שרמייסטר, לעשות הכל כדי לתת לשעשוע הזדמנות להיות קצין. וזה קרה. הוא הגיע לבה"ד 1.

ארון על הכתף

בשנות ה-90 המאוחרות יצאו מעטים מאוד מ"נערי רפול" לחטיבות הלוחמות, אבל באחרונה חלה מהפכה של ממש, כשמפקדי שדה של חטיבת הצנחנים הצטרפו למאמץ. "ב-2007 יצאו 27 חיילים להיות לוחמים, וב-2008 המספר הוכפל. חלקם הגיעו גם ליחידות מובחרות, אבל אין ספק שהשיא הושג בשבוע שעבר, כששעשוע קיבל את הדרגות על הכתף.

"הפעילות בקורס היתה כל כך אינטנסיבית שלא היה באמת זמן לעסוק בעצמי", הוא מספר, "אמנם היו לי קשיים בנושאים מסוימים, למשל להרצות מול כיתה, אבל חיפיתי על זה בתחומים אחרים. היו לי גם קטעים

מרגשים, כמו למצוא את עצמי מנווט בהר תבור - מקום שבכלל לא הכרתי שלוש שנים קודם לכן. היום אני מכיר כל פינה בארץ, זה משהו אחר".

במהלך הקורס מיעטו המפקדים לדבר עם שעשוע על הרקע שלו. "אני יודע שהרבה מפקדים היו מאחורי ועזרו לי להגיע לסיים, אבל בסופו של דבר זה הישג שלי".

כן, הוא מודה שהתרגש גם בטקס הסיום. בעיקר לאור העובדה שלאורך כל הקורס היה במתח האם יחליטו מפקדיו בחטיבת הצחנים להשיבו לגדוד 890. "שלושה ימים לפני הסוף, קיבלתי את ההודעה שאני הולך לפקד על טירונים ולא היה מאושר ממני. זאת הייתה סגירת מעגל מושלמת".  

בינתיים סגן שעשוע לא מדבר על כיבוש יעדים נוספים בקריירה הצבאית שלו. "אני רוצה להיות מ"מ טוב", הוא אומר בצניעות. למרות הכומתה האדומה שעל כתפו, הדרגות הטריות והנשק המקוצר, הוא לא חושב שיש שיש טעם לעשות סיבוב מחודש בשכונת עמידר בבת ים. "האמת היא שאין טעם לזה", הוא אומר. "החבר'ה שם לא מבינים מה זה, לא מעריכים, לא יודעים מהי המשמעות. בדיוק כמו שאני לא הבנתי כשהייתי בן 17".