קצב אשם כי האשימו אותו

כתב אישום נגד הנשיא לשעבר יוגש תוך ימים, למרות ש"יש קושי בראיות". איזו שפה מכובסת. איזו שפה עדינה, משפטית, מרשיעה. כי מה פירוש המילים "יש קושי בראיות"? בעברית פשוטה אומרת הפרקליטות – הוא אשם, אבל אנחנו לא יכולים להוכיח זאת.

כבר למעלה משנתיים מתגלגלת פרשת קצב. מעטים זוכרים שאף אשה לא התלוננה נגדו. מעטים זוכרים שהיתה זו תלונתו של נשיא מכהן, תלונה דיסקרטית ליועץ המשפטי לממשלה, לפיה ניסתה א' ("מבית הנשיא") לסחוט נשיא מכהן במדינת ישראל ותלונתו זו הודלפה לתקשורת, עוררה מחול שדים והפכה אותו ממאשים לנאשם. מעטים זוכרים כי אחרי תלונתו של קצב חפרה המשטרה ובדקה את כל הנשים שעבדו איתו, כי אף אחת מהן לא באה והגישה תלונה נגדו ביוזמתה גם לאחר פרסום ההאשמות הראשונות. מעטים זוכרים שמתוך טענות המשטרה על מספר נשים רב, הצטמצם המספר כעת לאחת בלבד. מי שמעונין ללמוד את גרסתו של קצב כדאי שיפנה לאתר שהקים.

אבל קצב נשפט, הורשע ומרצה את עונשו – למרות שלא הופיע בפני שופט וטרם הוגש כתב אישום. את כתב האישום כתבה המשטרה באמצעות הדלפות חד כיווניות שאינה יכולה היום לעמוד מאחוריהן. המשפט נערך מעל דפי העיתון, פסק הדין ניתן והעונש נגזר. האיש הזה לא יוכל עוד לעולם להופיע בקהל בית ישראל – הוא אשם הוא אשם הוא אשם.

המשטרה בסיוע אמירות של מזוז ליבתה האש באמצעות הדלפות ותקעה יתד עמוק של הרשעה, היטב בתודעת הציבור. טענותיה של א' מבית הנשיא (שהיום אומרת הפרקליטות שאין היא יכולה להשתמש בדבריה) על "ניפנוף" וכד', הפכו למטבע לשון גם בתוכניות הסאטירה בטלוויזיה, כי מה הקשר לעובדות - העיקר הסיפור שמוכר עיתונים.

הלחץ של גורמי אכיפת החוק, המשטרה והפרקליטות, הביא לכך שקצב נאלץ לעזוב את כסאו טרם הרשעה. לכולם היה "ברור" באופן חד משמעי שההרשעה המשפטית היא רק שאלה של זמן, שהרי ברור שהוא עבר עבירות נוראיות.

בשנתיים האחרונות ראינו כי כמו במקרים רבים של עבירות קשות, ועבירות מין הן עבירות קשות מאוד, אין מקום לניהול משפט אמיתי. יש מקום ללינץ'. עזבו אותנו מהעובדות, הרי "כולם יודעים", ואם מישהו מעז לומר בזהירות שאולי לא היו דברים מעולם, הוא מוקע מיידית לעמוד הקלון הציבורי, כפי שבוודאי ייעשה בטוקבקים למאמר זה. מי שמעז לומר – אין הוכחות, שימו לב! – יוקע מיד כ"גבר" (מורשע מראש), בעד עבירות מין ובכלל - סוטה.

הוקעה עיוורת זו, מתלהמת, אלימה וגסה, בנויה על היצרים הנמוכים ביותר – לא יצריו של קצב, אלא יצריו של המון מוסת – ולא משנה אם ההמון מוסת נגד הערבים או נגד גברים החשודים בעבירות מין. כמה נוח וחמים להיות בתוך המון מוסת, כמה נוח ללכת משולהב עם הצדק העיוור, כמה חם ונעים להיות בקונצנזוס. קצב אשם כי האשימו אותו – ועזבו אותנו מהעובדות.

המקום היחיד בחברה אנושית בו ניתן להרשיע אדם הוא בית המשפט. כתב האישום לא מוגש בינתיים כי המשטרה והפרקליטות נכנסו לפינה. אם יגישו – כנראה יפסידו במשפט ואז מישהו מהם יצטרך לשלם במשרתו ובעתידו. אם לא יגישו – התוצאה תהיה זהה. או (כפי שאמר רבי שמעון בן פזי) "אוי לי מיוצרי ואו לי מייצרי". לא מיצריו של קצב אלא מייצרי הפרסום וההתרברבות של הפרקליטות והמשטרה, מייצרי ההמון המוסת על ידי אנשי החוק.

אני לא בעד קצב, ואני נגד אונס (וכן, יש לי בת). אך אני בעד מקום בו שלטון ההמון המוסת לא ישליט טרור עלי ועל אחרים. אני בעד מדינה בו לא יתלו אנשים בכיכר העיר כי "כולם יודעים". אני בעד מקום בו התחושה החמימה של הדעה האחידה, לא יתן מקום להתלהמות שמביאה לתליית אנשים בכיכר העיר. אני בעד מקום שהו מערכת המשפט תנהל את גורלו של אדם ככל שמדובר בעבירות פליליות, ולא במקום שבו הזעם והחימה יהפכו את כולנו לחיות אדם. אני בעד שהשופטים יקחו כבר את החוק לידיים.

ועכשיו לטוקבקים.

בני כהן, יועץ אסטרטגי למשברים