היינו נוסעים לשדרות

נסיעה

היינו נוסעים לשדרות.

שדות קיבוצים התמתחו מולנו.

חיטה התפרעה, ותלתן שילש ואירבע וחימש.

בית קברות הלבין, עצי איקליפטוס הזדקרו.

פה ושם עצרנו. פה ושם היינו, בשרירים מתרפים.

החיטה התפרעה (צילום: ויז'ואל פוטוס)

אחר כך, התכווצו נסיעות, נאגרה מתיחות בקצוות.

חיטה לא התפרעה. תלתן לא שילש. בית קברות לא הלבין. איקליפטוס לא הזדקר. שרירים לא התרפו.

לא עצרנו. לא פה ולא שם:

הודיה. הלאה. גבעתי. הלאה. מאה ושלוש עשרה. הלאה.

חלץ. הלאה. גשר. הלאה.

דהרנו אל הפתח, שרירים שהיו רפויים התכווצו באלימות.

היה אז חשוון או תמוז. גשם או שמש.

ואנחנו לא הרגשנו.

לא התפרעה-לא שילש-לא הלבין-לא הזדקר-לא התרפו.

לא.

גלית דהן-קרליבך היא תושבת ירושלים בת 27, נשואה עם ילדה בת 5 ומגדירה את עצמה כ"חילונית". היא

נולדה בשדרות ושירתה בגוש קטיף בשירות לאומי. היא עובדת בבית בכתיבה, ולעתים גם מדריכה טיולים. היא זכתה במקום השני בתחרות "אגדתא" של סיפורים קצרים עבור ערוץ היהדות של ynet. בקרוב יתפרסם ספרה הראשון