אל-באשיר, הגנרל שהיה לנשיא - והואשם בהאג

נשיא סודן, המדינה הערבית הגדולה ביותר בעולם, עומר חסן אל-באשיר נולד ב-1 בינואר 1944 למשפחה בת מעמד הפועלים. מהכפר, עברה המשפחה לחרטום הבירה, ושם סיים באשיר בית ספר תיכון והתחיל ללמוד באקדמיה הצבאית. הוא סיים את לימודיו באקדמיה ב-1967, ועבר לשרת במפקדת הצבא המערבית ואז עבר לחיל הצנחנים, שם החזיק בתפקידים פיקודיים בין השנים 1969 ל-1987. במהלך מלחמת יום הכיפורים, נלחם באשיר בצה"ל לצד הצבא המצרי.

ב-30 ביוני 1989, הוביל הגנרל באשיר מרד של קציני צבא נגד נשיא סודן דאז, סאדיק אל-מהדי – וביצע בפועל הפיכה צבאית במדינה. באשיר טען כי מטרת ההפיכה היא "להציל את המדינה ממפלגות פוליטיות רקובות" – אך היתה להפיכה סיבה נוספת: באשיר ניסה לסכל את הכוונה של ממשלת סודן לחתום על הסכם שלום עם התנועה העממית לשחרור סודן (SPLM), ארגון מורדים דרום-סודני, שנועד לאפשר לדרום המדינה להתנהל על פי חוקים חילוניים ולא על פי ההלכה האיסלאמית (השריעה).

אחרי ההפיכה, הציב באשיר את עצמו בראש "מועצת פיקוד המהפכה" (RCC) וחתם על צווים לפיזור הממשלה ושאר מוסדות הממשל. ניסיונו של באשיר לחדש את המגעים עם ה-SPLM חודשים ספורים לאחר ההפיכה נכשל – על רקע סוגיית החוק האיסלאמי. באשיר, שהיה מושפע מעמדותיו הרדיקליות של איש הדת והפוליטיקאי הסודני חסן א-תורבי, חיזק את מעמדם של האיסלאמיסטים בממשלתו.

אל-באשיר מבקר בדרפור ב-2007. שלח את המיליציות (צילום ארכיון: AFP)

באפריל 1990, טען באשיר כי קציני צבא ומשטרה זוממים להדיחו, והוציא להורג יותר מ-30 קציני צבא ומשטרה שהיו מעורבים לכאורה במזימה. גורמים במערב סברו כי למעשה לא נרקמה כל קנוניה נגד באשיר, וכי האחרון פשוט רצה לטהר את הצבא וכוחות הביטחון ממתנגדיו.

ב-16 באוקטובר 1993 פיזר באשיר את "מועצת פיקוד המהפכה", הכריז על השבת המשטר האזרחי למדינה ומינה את עצמו לנשיא סודן. בבחירות לנשיאות שנערכו שלוש שנים מאוחר, ניצח באשיר. בדצמבר 1999, הכריז על מצב חירום במדינה, פיזר את האסיפה הכללית, השעה את החוקה, ונטל לעצמו את כל סמכויות השלטון. כאשר תורבי, שכיהן כיושב ראש הפרלמנט, הגיש הצעת חוק לצמצום סמכויותיו של הנשיא, פיטר אותו באשיר מהפרלמנט וגירש משם את תומכיו. ב-2000 נערכו שוב בחירות בסודן שבהן ניצח באשיר ברוב גדול – למרות שהניצחון שנוי במחלוקת מאחר שהאופוזיציה החרימה את ההצבעה ותושבי דרום סודן לא הורשו כלל להצביע.

אוטונומיה בדרום סודן, ושפיכות דמים בדרפור

ב-2004 הגיעה ממשלתו של באשיר להסכם עם תושבי דרום סודן, והעניקה להם אוטונומיה מוגבלת. בשנה הבאה, יתקיים בדרום סודן משאל עם שבו יקבעו תושבי האזור אם הם מעוניינים להיפרד סופית מסודן, והם צפויים להצביע בעד ההצעה. עם זאת, טיפולו של באשיר בסכסוך בחבל דרפור במערב המדינה, זכה לגינויים מקיר לקיר במערב – והוא הסיבה לכתב האישום וצו המעצר נגד הרודן הסודני בבית הדין הבינלאומי הפלילי אשר בהאג.

הלחימה בדרפור החלה לאחר שמורדים המייצגים את האוכלוסייה השבטית הלא-ערבית באזור פתחו במרד חמוש נגד המשטר הערבי, בקריאה לחלוקה הוגנת יותר של משאבים ושליטה. באשיר שיגר לאזור את המיליציה הפרו-ממשלתית האיסלאמית הג'נגוויד, ואלה נאשמים כי ביצעו מעשי זוועה – בכלל זה רציחות, אונס ופוגרומים - נגד האוכלוסייה האזרחית בחבל. מאות אלפים נספו, ומיליונים נעקרו מבתיהם. מצבם של העקורים קשה: הם סובלים מתת-תזונה, העדר תנאים סניטריים ומי שתייה, ובעיקר העדר ביטחון. כוח המשקיפים המשולב של האו"ם והאיחוד האירופי שהוצב במדינה דל בכוח אדם ובציוד, ואינו מסוגל לספק הגנה למחנות העקורים, ואפילו לא לעצמו. פעילותם של ארגוני סיוע באזורים הבעייתיים מוגבלת מאוד על ידי השלטונות.

לצד הפשעים שביצע משטרו של באשיר בדרפור, ישנם מעשים נוספים המיוחסים למשטרו של שליט סודן שבעטיים הוכנס ל"רשימה השחורה" של ארגוני זכויות האדם הבינלאומיים. על פי הטענות, בסודן של באשיר משגשג הסחר בעבדים – ונשים וילדות רבות נמכרות כשפחות ושפחות-מין. גם היחס שמקבלים אסירים בבתי הכלא האזרחיים בסודן הוא מהגרועים בעולם – למרות שהנשיא שב והצהיר כי בכוונתו לשפר את התנאים בבתי המעצר.