על הפקות ולקחים

יותר דבק, פחות תוכן, לעזאזל היצירה העברית. זהו הסיכום המצטבר של החלטות מועצת הרשות השנייה, כפי שעולה מההקלות שהיא מרעיפה על הזכיינים. תשדרו יותר פרסומות, זה בסדר. תמלאו את המסך בריאליטי, לא נורא, יש מיתון. היו לכם התחייבויות במכרז לקידום היצירה המקורית בהיקף של 200 מליון שקל אבל עצרתם הפקות? אז עצרתם. ומה עם היוצרים? יתפרצו לאולפן, תבוא משטרה.

הפגנת היוצרים. מאבק מוצדק מול זבל בשקל (צילום: ירון ברנר)

למרבה הצער כך נראה מאבק היוצרים היום: צודק מאין כמוהו וחסר סיכוי עד כאב, כי הרי כוחות הרגולציה חוברים לכוחות השוק ומודיעים לכוחות היצירה - תשמעו, לא ממש זקוקים לכם כרגע.

לכו תיאבקו, תסתדרו איכשהו, תרבות עברית איננה עומדת בראש מעיינינו.

ולכן קל כל כך ומתבקש, כמעט אוטומטית, להזדהות עם היוצרים ומצוקתם הקיומית-תרבותית. מצד אחד, ולשפוך מרירה על שני הערוצים המסחריים שלנגד עיני הצופים הופכים לערוצי זבל-בשקל: הצרה היא שזה קל מדי, ותמיכה בלתי מסוייגת ביוצרים דווקא משעבדת את היצירה שהם מנסים להגן עליה למגבלות - האמיתיות או המדומות - של האינטרסים הכלכליים בהם הם נאבקים.

בשבי השבט

תביעתם של היוצרים לקיום תנאי המכרזים של הזכיינים, מוצדקת ככל שתהיה, יכולה להבטיח להם בטווח הקצר את נתח הפרנסה שהם זקוקים לו, וזה לא מעט. אבל בצד הנתח הזה קיים האיום האמיתי והמתמיד על איכותה של היצירה העברית המשודרת בערוצים האלה: עצם איזכורה של איכות הוא כמעט מילה גסה בהקשר הזה.

"כוכב נולד". יצירה מקורית או עדר של צופים? (צילום: רונן אקרמן)

כל צופה עם זיכרון ארוך יודע, שהעונה הנוכחית של הערוצים המסחריים שלו גרועה מקודמותיה, שמידת העניין והמעורבות של הזכיינים בתחומי התרבות השונים הולכת ושואפת לאפס, ושביחד הם הצליחו ליצור שני שבטים של צופים: אלה שמזפזפים בשאט נפש ואלה שימשיכו להיות שבויים של הזבל שמפמפמים להם בין הפרסומות.

כדי להמשיך ולהחזיק בשבויים, נחוץ לערוצים המסחריים עוד זבל. לאף אחד מהם לא באמת אכפת אם האנשים שיביאו אותו אל המסך ייקראו "יוצרים", ואם אלה, בצר להם, ייאלצו לשתף פעולה עם הפקות בזויות. רובם ייאלצו לעשות זאת אם הם מבקשים לשרוד בתוך סביבה עויינת יצירה.

הכיוון: רוממה

לכן, תמוה בעיני שהיוצרים אינם כוללים במאבק שלהם את הזירה הציבורית היחידה בה עוד יש סיכוי - אמנם קלוש ומתסכל - לקיומה של טלוויזיה שיש בה ביטוי הולם לעשייה תרבותית ישראלית מקורית: האופציה הזנוחה, המאובקת והחפה מנצנצים של הערוץ הראשון.

למרות הכל, צריכים להפנות את המאבק לירושלים (צילום: שאול גולן)

לשם, כך אני מאמינה, צריך לכוון מאבק - והוא לא יהיה קצר ומתוקשר אלא ארוך, מייגע ומתיש. שקיעתה ההדרגתית של רוממה, על סבך כשלי הניהול שלה והפלונטרים הפנימיים שלה הפכו אותה לשחקנית שולית בשיקולי המאבק של היוצרים. אבל דווקא היא זו שצריכה להפוך ליעד האסטרטגי, ארוך הטווח, של האנשים החרדים לדמותה של התרבות העברית על המסך הביתי שלהם.

השמות שמאחורי המאבק

האנשים האלה אינם רק יוצרים. אפשר למצוא אותם כצרכני תרבות בתיאטראות, במוזיאונים, בחנויות הספרים, במופעי מחול, באוניברסיטאות - אפילו הרחק מן הבועה התל-אביבית. כל אחד מן האנשים האלה משלם אגרת טלוויזיה וזכאי לקבל תמורתה הרבה יותר מכפי שמציעים לו בערוץ הראשון. לא כל היוצרים המתחננים לנתח מן העוגה של המסחריים יכול למצוא בה בית, אבל בהעדר בית כזה, באמת שכבר אין להם לאן ללכת.

בצד הפגנות ופריצה לאולפנים בשידור חי, הייתי רוצה לראות את היוצרים מתקשרים עם צופי הטלוויזיה שהם רוצים ליצור, כדי לבנות בהדרגה אינטרס ציבורי משותף בהחייאה של הערוץ הראשון.

בדרך, צריך לעבור משוכה של פוליטיקאים שגם להם לא ממש אכפת, אלא אם כן הם שומעים קולות רבים מאד, ולא רק של היוצרים עצמם, מאוחדים בתביעה לייצוג הולם של העשייה התרבותית שלנו במרחב שהולם אותה: נקי מצעקנות בוטה, איכותי בלי להתבייש, מכבד את צופיו ולא מאולץ לשווק חיתולים וצ'יפס כדי לשרוד.

ערוצים מסחריים מלאי ג'יפה אינם המצאה ישראלית. כוחות השוק פעלו באותה צורה ממש בשני מודלים שונים לגמרי של שידור טלוויזיוני, זה של ארצות הברית וזה של אנגליה.

בראשון, יש גורם משדר אחראי וציבורי, PBS, ששורד בצל הרשתות הגדולות בגלל קואליציה רחבה של אינטרסים תרבותיים וחינוכיים שנבנתה בעמל במשך עשרות שנים.

בשני יש BBC. בניגוד לפורמטים של שעשועונים מצליחים שאפשר לתרגם מיד לעברית, את שני אלה אי אפשר לאמץ למציאות שלנו, אבל אפשר ללמוד משהו מן המשברים שליוו אותם: טלוויזיה איכותית, שיש בה מקום ליצירה, קמה כתהליך בו מבינים יוצרים, צופים וגורמים פוליטיים גם יחד את היתרונות שיש בה.

וכן, גם ב-BBC מקצצים, מפטרים ומצמצמים הפקות, וכך נראים החיים האמיתיים של יוצרים כאן, שם ובכל מקום. אלה חיים של מאבק. הוא מתמשך - ואין בו פתרונות קסם, לאוברדרפט או למצב התרבות, בתוך הערוצים המסחריים.