נעים להכיר: המשרתת ושתי
המלכה ושתי סירבה לבוא למשתה המלך, אך מתברר שהעונש שנגזר עליה לא היה מוות או גלות, אלא להפוך למשרתת בארמון. הנה היא מגיעה לחדרה של המלכה הטרייה, אסתר. פרויקט "ונהפוכו" - הקטעים שאתם כתבתם
(אסתר יושבת על כורסא בחדר השינה שלה, בוהה מסביב כי הכל חדש לה)
ושתי: (נכנסת עם זר פרחים ענק) איפה לשים לך את אלה, גבירתי?
אסתר: (בוהה, לא עונה)
ושתי: גבירתי, מה את רוצה לעשות עם אלה?
אסתר: אה, סליחה. לא יודעת, תתקעי אותם איפה שבא לך.
ושתי: הם מהמלך, נכון?
אסתר: לא יודעת. מה כתוב?
ושתי: (קוראת. מחייכת) ידעתי. מה קרה, למה הוא שולח פרחים בשבוע הראשון שלך? אל תגידי, רבתם, נכון? הוא כבר הספיק להרים את הקול שלו עלייך?
אסתר: אני מבינה שהצעקות שלו הגיעו עד לביתן של המשרתות... איך אמרת שקוראים לך?
ושתי: לא, מה פתאום, לא שמעו כלום, הוא מומחה בצעקות שקטות... שלא תיהרס לו התדמית של המלך הרומנטי- שרמנטי. אני פשוט מכירה אותו כבר כמה שנים טובות.
אסתר: תסתכלי עליי רגע. את מאוד יפה, אמרו לך פעם? איך זה שאת רק משרתת, המלך לא תפס אותך עדיין?
ושתי: תראו מי מדברת... שמעתי עלייך שאת העסקה הכי מוצלחת שלו, אבל לא תיארתי לעצמי שיש יפהפיות כמוך שהצליחו להתחמק מהגא ושעשגז.
אסתר: ששש... אל תזכירי לי את השמות האלה, עדיין לא החלטתי מה יותר גרוע - לרבוץ באמבטיות שמן או להיות אשתו של מלך צבוע וחמום מוח.
ושתי: (מתקרבת אליה) תשמעי לי, ועכשיו ברצינות, הוא לא כזה גרוע כמו שהוא נראה, או נשמע, את פשוט צריכה לדעת איך לדבר איתו ומתי, ולהיראות טוב ולהריח טוב כשאת פונה אליו. אה, והוא אובססיבי על הכבוד שלו אז...
אסתר: רגע, אני צריכה לרשום את זה. אני מצטערת, הראש שלי לא פה, מה שמך, עוד פעם?
ושתי: לא אמרתי לך עדיין.
אסתר: נו...
ושתי: נעים מאוד, שמי ושתי. (מושיטה יד) אפשר?
אסתר: (לוחצת) בטח. נעים מאוד, אסתר... זה בטח יישמע לך מטורף, אבל אני חייבת לשאול אם את ה...
ושתי: כן. וזה העונש שלי.
אסתר: אני לא מאמינה. המלכה ושתי משרתת אותי... איזה כבוד. או יותר נכון, איזו בושה!
ושתי: לא, לא, לא. ושתי המשרתת לשירותך תמיד, המלכה אסתר. תמיד.
אסתר: אז את באמת מכירה את הבוס הגדול. ואיך זה שאת, גבירתי, משרתת?
ושתי: בממלכה אזלו החבלים. סתם, חרבונא, אחד הסריסים, שיכנע אותו, שעדיף לי להיות משרתת, הוא טען שכך אסבול יותר. המלך שלך רק שמע את המילה "סבל" ונדלק. אבל אני
נשבעת לך שחרבונא עשה את זה לטובתי. עד היום הוא מגניב לי בסתר את התכשיטים והבשמים שלי... אה, ואני מזמן כבר לא גבירתי.
טוב, כבר מאוחר, אני צריכה לרדת למטבח. המשרתים האחרים בארמון כל-כך מרוצים מזה שאני משרתת, שהם מתעללים בי בלי סוף. "תביאי את זה, לא, את זה, תרימי, תקני, למה קנית, נדווח עלייך, עוד יום יומיים ואת מתנדנדת מהאקליפטוס...", משגעים אותי, הנבלות.
אסתר: ושתי, תקשיבי לי רגע. עם מי צריך לדבר כדי לעשות סידור שתהיי המשרתת האישית שלי? יש לי פמליה של נערות, כולן צעירות מדי ואין לי עם מי לדבר. אני רק יושבת ובוהה, בואי תהיי את המשרתת שלי, מה את אומרת?
ושתי: ולא מפריעה לך הקרן שצמחה לי?
אסתר: אה, בכלל לא, זה נהדר למעילים. סתאאאם, זה דווקא יושב עלייך יפה, תוך חודשיים אני רואה את כל הבנות בשושן מסתובבות ככה. אז את מכינה לנו קפה?
לפנייה לכתב/ת 
